صور قديمة للمقارنة
أزهار زنبقة الساحل يوم 6.10.2013
انتبهوا كيف كانت زنبقة الساحل يوم 29 آذار 2015
معلومات عامة
لا تعيش نباتات اليابسة على حافة الشاطئ بالقرب من مياه البحر ( تدعى هذه الرقعة من الشاطئ - الشاطئ الميت) ، وذلك لسبب ارتفاع تركيز الأملاح فيها لأن مياه البحر تغمرها عند ارتفاع الأمواج.
ولكن على بعد مسافة معينة من الشاطئ(تقريباً 30 متر) في المنطقة الرملية وعدة أمتار بعد مرتفع صخور الكركار (حيث لا تصل مياه البحر) توجد نباتات اليابسة مثل النبات الأزرق (עדעד כחול) زنبقة الساحل(חבצלת החוף)، مداد الرمال (חבלבל החולות)، انحناء الضبع (עכנאי שרוע) النجيل (יבלית) ו' מתנן, وغيرها من النباتات الحولية.
شروط الحياه في هذه الرقعة من الساحل غير مريحة للنباتات، لسبب تحرك الرمال واستيعابها للماء بسرعة وتغلغل المياه الى الاعماق وزيادة تركيز الأملاح ما يشكل صعوبة في استيعاب النبات للماء نتيجة الفرق في الضغط الاسموزي. كما وأن حياة النباتات على صخور الكركار ليست سهلة.
ولكن على بعد مسافة معينة من الشاطئ(تقريباً 30 متر) في المنطقة الرملية وعدة أمتار بعد مرتفع صخور الكركار (حيث لا تصل مياه البحر) توجد نباتات اليابسة مثل النبات الأزرق (עדעד כחול) زنبقة الساحل(חבצלת החוף)، مداد الرمال (חבלבל החולות)، انحناء الضبع (עכנאי שרוע) النجيل (יבלית) ו' מתנן, وغيرها من النباتات الحولية.
شروط الحياه في هذه الرقعة من الساحل غير مريحة للنباتات، لسبب تحرك الرمال واستيعابها للماء بسرعة وتغلغل المياه الى الاعماق وزيادة تركيز الأملاح ما يشكل صعوبة في استيعاب النبات للماء نتيجة الفرق في الضغط الاسموزي. كما وأن حياة النباتات على صخور الكركار ليست سهلة.
زنبقة الساحل (الشاطئ): تعيش هذه الزنبقة في الرمال حيث لا تصل مياه الأمواج، تعيش في بيت التنمية هذا (البيئة) في شروط غير مريحة ويمكن القول تعيش في شروط صعبة للأسباب التالية:
1. تركيز الأملاح المرتفع في التربة (هنا التربة رملية) يعيق استيعاب الماء الى جذور النبات، نباتات الشاطئ قد تكيفت لقلة الماء .
2. في منطقة الشاطئ توجد رياح قوية التي تحمل معها رذاذ من مياه البحر وتنقله للنباتات وهذا يشكل خطراً على النباتات وجفاف أجزاء منها نتيجة تكوين وسط ايوني يسبب خروج الماء من اجزاء النبات ونتيجة لذلك تجف وتموت. (نشاهد غالبية أغصان النباتات (الشجيرات) قصيرة من جهة البحر وطويلة من الجهة المعاكسة (الشرق).
3. الرياح تحرك الرمال وقد يغمر نباتات بكاملها، كما وأن حبيبات الرمل عند اصابتها أجزاء النبات تسبب له ضرراً كبيراً للأنسجة الطرية ولذلك ضررها أكبر للنباتات الحديثة.
4. مياه الأمطار تتغلغل بسرعة الى الأعماق، وذلك لأن قدرة تماسك جزيئات الماء مع الرمال قليلة. نتيجة لذلك نباتات الشاطئ ذات جذور عميقة والنباتات العشبية تنهي دورة حياتها بسرعة، أما زنبقة الساحل تورق في فصل الشتاء وتخزن الماء والغذاء في البصلة ثم تجف الأوراق في فصل الصيف نبات كهذا يدعى جيئوفيت ( جيئو - أرض، Geophyte فيت- نبات (גיאופיט)
مميزات زنبقة الساحل:
1. لزنبقة الساحل أوراق سميكة وكثيرة، مكسوة بطبقة شمعية تحميها من الجفاف.
2. عند بداية فصل الصيف تجف الأوراق. وعند نهاية فصل الصيف يخرج من البصلة ساق الأزهار الذي يحمل عدة أزهار (نورة) .
3. تتفتح الأزهار عند الغروب وذلك لأنها تلقح بواسطة حشرات ليلية، كما وأن شدة الرياح تقل ويقل الرذاذ الذي يؤثر سلبياً على الأزهار. في نهاية الصيف يقل الازدحام على الملقحات كما وأن البذور تكون ناضجة قبيل سقوط الأمطار.
4. البذور صغيرة محاطة بنسيج اسفنجي خفيف وغلاف أسود- تنتشر البذور بواسطة الرياح.
هناك عدة أسئلة التي يمكن طرحها بما يتعلق بزنبقة الساحل وهي:
· هل توجد علاقة بين نسبة الأملاح في التربة ومعدل انبات بذور زنبقة الساحل؟ الافتراض هناك نسبة معينة مفضلة للإنبات. التجربة تزرع البذور في نسب مختلفة للأملاح (كلوريد الصوديوم)
· هل توجد علاقة بين عمق زرع البذور على نسبة الانبات؟ الافتراض بأن البذور التي تزرع عميقاُ تكون نسبة انباتها أكبر لحصولها على الماء باستمرار لأن الطبقة السطحية من الرمال تجف بسرعة. يمكن اجراء تجربة. العامل المتعلق ( המשתנה התלוי) هو نسبة الانبات أما العامل غير المتعلق (המשתנה הבלתי תלוי ) هو عمق الزرع.
في تجربة معينة حصلوا على النتائج التالية:
אחוז נביטה ממוצע
|
עומק הזריעה(בס"מ)
|
0
|
0
|
82.5
|
2.5
|
82.5
|
5
|
· هل توجد علاقة للضوء وشدته على نسبة الانبات؟ الافتراض بأن البذور التي تحصل على ضوء أقل تنبت بنسبة أكبر لأنه على عمق 10سم في التربه الضوء قليل جداً. يمكن تجربة ذلك بشدة ضوء مختلفة ، في تجربة معينة حصلوا على النتائج التالية : في الظلام 80%، في ضوء 40 واط 3% أما في ضوء فوق ذلك كانت صفر .
·هل توجد علاقة لغلاف البذرة ونسبة الانبات؟ (زرع بذور مع غلاف وبذور بدون غلاف) الافتراض بأن البذور التي بدون الغلاف سوف تنبت في الضوء والظلام لانه من الممكن أن تكون في الغلاف مواد معيقة للإنبات. العامل المتعلق غلاف البذرة والعامل غير المتعلق هو نسبة الانبات في تجربة معينة لبذور زبيقة الساحل مع غلاف وبدونه في الضوء وفي الظلام كانت النتائج التالية:
בחושך
|
באור
| |||
זרעים בלי קליפה
|
זרעים עם קליפה
|
זרעים בלי קליפה
|
זרעים עם קליפה
| |
70%
|
70%
|
50%
|
0%
|
אחוז נביטה ממוצע
|
سؤال من امتحان البجروت:
بيت التنمية لزنبقة الساحل هو رمال شاطئ البحر. في تجربة أجريت لتحديد النسبة المئوية لإنبات بذور زنبقة الساحل، نُقعت البذور في مياه البحر وشطف قسم منها بعد ذلك بماء مقطر. فيما يلي النتائج:
معالجة
|
%إنبات
|
شطف بماء مقطر
|
25%
|
بدون شطف
|
80%
|
اعتمادا على النتائج، من المرجح أن نفترض:
ا - زنبقة الساحل غير ملاءَمة للتنمية بجوار شاطئ البحر.
ب- إنبات بذور الزنبقة يتم بعد أمطار الشتاء.
ج- الضوء ضروري لإنبات بذور الزنبقة.
د- مياه البحر تلزم للحصول على إنبات بنسبة مئوية عالية.
חבצלת החוף زنبقة الشاطيء / الساحل
תקציר :חבצלת החוף צומחת בחגורת הרסס של חופי הים התיכון. הזרעים של החבצלת יכולים לצוף במי ים עומדים ומתערבלים במשך 50 ו- 19 ימים בהתאמה, ולשמור על כושר הנביטה שלהם לאחר שנשטפו במי ברז. טמפרטורת הנביטה היא 0C 10-30, מה שמתאים לתקופת הגשמים בישראל. אור מעכב את נביטת הזרעים הזרעים. עיכוב הנביטה הנגרם ע''י אור תלוי בעצמת ההארה. תקופה ארוכה של הארה אינה משפיעה על קצב הנביטה, אם הזרעים מועברים לחשכה. מדידות של חדירת אור דרך שכבות חול בעוביים שונים הראו שהזרעים יכולים לנבוט רק כאשר הם מכוסים בשכבת חול מספקת. בחינת הנביטה בתנאי מלח שונים הראו שפוטנציאל אוסמוטי של atm 19 (של Nacl או של מי ים מהולים) היא הגבול העליון לנביטה. קצב הנביטה נמצא ביחס הפוך לפוטנציאל האוסמוטי של התמיסה. זרעים מצמחים שצמחו בבית גידול שאינו מלוח נובטים בטווח מליחות צר יותר.
הקדמה: חבצלת החוף נפוצה בחופי אגן הים התיכון, באזורים הפיטוגיאוגרפיים של האזור האירנו- טורני. היא מופיעה גם בחופי האוקינוס האטלנטי , באזור האירו-סיבירי.
בישראל, חבצלת החוף היא צמח חוף ים טיפוסי. היא גדלה הן בחוף הגבוה והן בחוף הנמוך. אוכלוסיות גדולות מופיעות בשפכי ואדיות ונחלים, ובמקומות מסוימים כמו דיונות קיסריה ופלמחים הצמחים חודרים עד לעומק של מספר ק''מ אל תוך היבשה.
وصف مميزات بيت التنمية תכונות אופיניות של בית הגידול של הצמח: רסס מלוח מהים, מי תהום מלוחים, קרקעות קלות בעלות כושר נשיאת מים קטנה ותכולה נמוכה של חרסיות ומינרלים. בישראל האקלים של בית הגידול של חבצלת החוף הוא מזג אויר ים תיכוני אופייני עם לחות יחסית גבוהה.
מטרת המאמר: לבחון את האספקטים האקולוגיים של נביטת זרעי חבצלת החוף. תשומת לב ניתנה בעיקר לשאלת משך הציפה של הזרעים במי-ים , כיצד הציפה משפיעה על חיוניות הזרעים, וכיצד הנביטה שלהם מושפעת ממליחות , אור וטמפרטורה.
المواد وطرق الفحص חומרים ושיטות
זרעים נאספו בחוף . הם אוכסנו בשקיות נייר בטמפרטורת החדר.
נביטה נבדקה בצלחות פטרי שהכילו שתי שכבות של נייר סינון שהוספגו ב- 4 מ''ל מים מזוקקים או בתמיסה נבדקת. התנדפות נמנעה ע''י כיסוי הצלחות בפוליאתילן. בכל טיפול נבדקו – 20 זרעים בכל צלחת. כל ניסוי נעשה מספר פעמים. נביטה הוגדרה כזמן שבו פרץ השורשון את קליפת הזרע.
النتائج תוצאות
مدة طفو البذور على الماءמשך הציפה:כושר הציפה של זרעי החבצלת פחת עם הזמן ; הזרעים קלטו מים ושקעו. היו הבדלים בין השפעת מים שקטים ומים מעורבלים. בכל הריכוזים הזרעים במים מעורבלים שקעו מוקדם יותר. בתחילת הניסויים קצב השקיעה היה פונקציה של מהירות הערבול של התמיסה. הערבול הגביר את חדירת המים לזרעים , שנגרם ע''י מגע הדוק בין המים והמיקרופילה, דרכה חדרו רוב המים אל הזרע המכוסה קוטיקולה.
הערבול יכול לגרום גם לשבירת כיסוי הזרע, מה שיגרום לחשיפה של שטח גדול יותר דרכו יכולה להתבצע חדירת מים.
قدرة انبات البذور بعد نقعها في مياه البحر נביטה אחרי השרייה במי-ים
כבר לאחר 4 ימי השרייה יש ירידה באחוז הנביטה. לאחר 10 ימים האפקט מאד בולט. על כל פנים , זרעים מושרים שנשטפו במים טריים נבטו היטב אפילו לאחר 27 ימים ימי השרייה במי ים. השרייה למשך 60 יום גרמה נזק בלתי הפיך לכל הזרעים.
عامل جيل/ عمر البذور אפקט הגיל
72% נביטה הושגו כאשר הזרעים נזרעו יום אחד לאחר איסופם . 94% ו 92%- הושגו בזרעים בני חודש ושנה לאחר האיסוף ,בהתאמה, כלומר כושר הנביטה נשאר גבוה למשך שנה לפחות.
אפקט הטמפרטורה
נביטה התרחשה בטווח טמפרטוררות 0C 10-30. מקסימום נביטה הובחנה בין0C 30- 15. בטווח זה הטמפרטורות הגבוהות הגדילו את מהירות הנביטה. טמפרטורות תת- אופטימליות (0C5-10) ועל – אופטימליות (0C30-35 ) לא גרמו נזק לזרעים במשך 31 ימים. היה נזק בלתי הפיך מסוים בזרעים שהוחזקו ב-0C 40 , שבגללו חלק מהזרעים לא נבט.
عامل الضوء אפקט האור
אור מתמשך מעכב נביטה בצורה דרסטית בטווח הטמפרטורות שנבדק. פרקי הארה קצרים (10-15 דקות כל 48 שעות) אינם בעלי השפעה כלשהי.
העיכוב גדל עם הגדלת עוצמת ההארה.
הקרנה במשך 28 ימים אינו גורם לתרדמה משנית , והנביטה לאחר העברת הזרעים לחושך היא כמו בזרעים שלא נחשפו לאור.
הארות שניתנו לפרקי זמן שונים אינן משפיעות על כושר הנביטה וקצב הנביטה, כאשר הזרעים מועברים לחושך אחרי טיפולי ההארה. ההבדל היחיד שנראה היה תקופת השהיה קצרה יותר בהתאם לתפיחה שהתחילה כבר בזמן ההארה
חשכה במשך ארבעת הימים הראשונים אינה משפרת את הנביטה באור. חשכה במשך 6-9 ימים, שבהם חלק מהזרעים נבטו כבר, אינה מאפשרת נביטה לזרעים שלא השלימו את נביטתם בחושך. מכאן נראה שהאור הוא בעל אפקט מעכב של השלב האחרון בתהליך הנביטה.
בתנאי הניסוי (עוצמת אור של 1800 לוקס), שכבה של 1.3 ס''מ של חול מאפשרת מעבר של 8-10 לוקס בלבד, ואז הנביטה זהה לזו שבחושך.
אחוז הזרעים הנובטים שהמיקרופילה שלהם כוסתה בחול דומה לזה שהיה כמו בקרת החושך. כאשר המיקרופילה נחשפה לאור (שאר חלקי הזרע כוסו בחול), הנביטה עוכבה רק בחלקה זה מעיד שכיסוי הזרע אינו אטום לחלוטין, למרות צבעו השחור, ושהמיקרופילה היא המקום העיקרי, אך לא היחיד, שדרכו חודר האור.
קליטת האור ע''י החול אינה תואמת בדיוק לחוקי Beer. קיימת סטייה ניכרת בהתאם לגודל וצורת גרגרי החול. עוצמת האור באמצע היום יכולה להגיע ל- 80,000 לוקס בחוף הים. בתנאים אלו שכבת חול של 5 ס''מ בולעת את רוב האור, אך חשכה מוחלטת מושגת רק בשכבות בעובי של 10 ס''מ.
عامل الملوحة אפקט מליחות
התוצאות מעידות שנביטה אפשרית רק עד ריכוז של NaCl 450mM . שאחוז נביטה גבוה (יותר מ- 85%) מתקבל בריכוז של עד mM 200 . בריכוזים גבוהים יותר יש ירידה הדרגתית באחוז הנביטה.
העברת הזרעים מתמיסת NaCl למים מזוקקים (אחרי 41 ימים) הגבירה את אחוז הנביטה, אך היתה רק החלמה חלקית כאשר ריכוז המלח NaCl היה mM450-500 .
במי ים שנמהלו ל- ¾ מריכוז מי הים הרגיל התרחשה נביטה. אחוז הנביטה שהתקבל במקרה זה היה דומה לאחוז הנביטה שהתקבל בתמיסת NaCl בעלת אותו פוטנציאל אוסמוטי.
השוואה של נביטת זרעים שנאספו מצמחים מבתי גידול מלוחים ובלתי מלוחים מראה שזרעים מבית גידול שאינו מלוח נובטים בטווח ריכוזי מלח צרים יותר. אחוז הנביטה של זרעים מבתי גידול שאינם מלוחים והונבטו בריכוזי מלח נמוכים הוא נמוך יותר מאשר של זרעים מחוף הים .
بحث النتائج דיון
פיזור זרעים: כבר בעבר הובחן שהים – באמצעות הגלים והזרמים משמש אמצעי לפיזור זרעים של מספר מיני צמחים. זרעי חבצלת החוףיכולים לעבור ע''י גלי הים וזרמיו מספר קילומטרים . העברת הזרעים ע''י הגלים , יחד עם כושר הנביטה הגבוה שלהם, לאחר שהם נשטפים במי גשם טריים, מסבירים את התפוצה הגבוהה של מין זה בחופי הים התיכון. יש לציין שגם רוחות והצפות מעורבות בהפצת זרעי ח. החוף.
عامل درجات الحرارة טמפרטורה: הזרעים מבשילים במהלך אוקטובר ונובמבר כיוון שלצורך הנביטה אין צורך בתקופה שלאחר ההבשלה ואין חומרים מעכבי, נביטה, רובם ינבטו במשך העונה הגשומה כשיש פיזור נביטה בין אוקטובר ומרץ. טמפרטורה ממוצעת בחוף בתקופה זו היא 13-21 0C והמקסימום אינו מעל 0C25 והמינימום אינו פחות מ- 0C8. נראה, לכן שהזרעים מאד מותאמים לתנאים הטרמיים של בית גידולם. נראה שבטבע הטמפרטורה אינה גורם המגביל את נביטתם. למרות שהנביטה מדוכאת ע''י טמפרטורת המינימום של החוף, הזרעים אינם נפגמים, והם ינבטו בהצלחה אחרי שהטמפרטורה תעלה.
رد الفعل للضوء פוטוריאקציה ( פוטו ضوء ריאקציה تفاعل): זרעי ח. החוף הם בעלי תגובה שלילית לאור. לכן הם לא ינבטו על פני הקרקע, אלא אם הם כוסו בחול. חשיפה של זרעים תפוחים לאור מונעת את נביטתם מבלי להשפיע על כושר הנביטה שלהם. כאשר, לאחר החשיפה לאור, מכסים את הזרעים, הם ינבטו היטב. היתרון האקולוגי של תגובה שלילית לאור היא כנראה, שנביטה על או קרוב לפני הקרקע בחוף החולי, יחשוף את הזרעים והנבטים לסכנה של סחיפת חול וחוסר מים (מה שיגרום להתייבשותם על השכבה העליונה). לכן, אם הנביטה לא הייתה מעוכבת ע''י אור, הסיכויים להתבססות הנבטים היו קטנים. הרבה זרעים אחרים מבתי גידול חוליים דווחו אף הם כבעלי תגובות נביטה שלילית לאור.
عمق الزرع - تاثير المواد الخزونة في البذرة זרעים הנובטים כאשר הם נזרעים בעומק מסוים דורשים כמויות גדולות של חומרי תשמורת, ולכן צריכים להיות גדולים יחסית. בקר (1972) מצא שזרעי צמחי חוף בקליפורניה גדולים מאלה של בתי גידול אחרים. זרעי חוף הים הם בעלי תכונות כאלה. יש לציין, שסף הרגישות לאור הוא נמוך יחסית בזרעי חבצלת החוף והפחתה של הקרינה מעלה את אחוז הנביטה. באמצע היום בתנאי שדה, חשכה מושגת רק בעומק של מעל 10 ס''מ. באמצעות הרגישות לאור הזרע יכול לבחור עומק שבו הוא מוגן מהתייבשות והמרחק עד להצצה של הנבט אינו גדול מידי.
الاملاح מליחות: הניסויים מוכיחים שזרעי חבצלת החוף אינם נובטים במי ים או בתמיסת מלח בעלת ערכים אוסמוטיים דומים.
בחבצלת החוף, אשר מותאמת לתפוצה ע''י הים, נביטה אחרי הצפה תתבטא בסיכוי נמוך של הישרדות והתבססות. לכן, זרעים מסוגלים לנבוט רק כאשר המליחות אינה עולה מעל ¾ מזו של ריכוז מי הים .
הכושר של זרעים לנבוט היטב בתמיסות בעלות ריכוז מלח נמוך הינו בעל ערך אדפטיבי בבתי גידול בעלי מים מלוחים. זה נכון גם בהתייחס לנביטה הטובה שלהם כשהם מועברים למים בלתי מלוחים, אחרי ששהו זמן מה בתמיסה במלח ריכוז מלח גבוה, כיון שזה יקרה בטבע כאשר הזרעים נשטפים במי הגשם.
נראה שהיכולת לנבוט בבתי גידול מלוחים מושפעת מתנאי הסביבה שבהם גדל צמח האם. זרעם שנאספו מסביבה מלוחה היו יותר עמידים למליחות גבוהה מאלה של צמחים שגדלו בסביבה של מים מתוקים..
לסיכום تلخيص , תכונות הנביטה של זרעי חבצלת החוף המתיחסים לכושר הציפה שלהם במי ים ולתגובתם לטמפרטורה, אור ומליחות ומליחות הנם בעלי ערך אדפטיבי גבוה בתנאים בהם הים הוא המפיץ העיקרי וחגורת הרסס היא אזור הנביטה.
אורך גופו יכול להגיע עד 35 מ"מ והוא חי בקבוצות גדולות. סרטן זה יכול לנוע על צידו וכך הוא חופר את מחילתו. בכל מחילה חי סרטן אחד ובמחילה מעט מים. עלעלי הזימים אצל הסרטן מוגנים על ידי השלד החיצוני ומספרם קטן יחסית ולכן לא נצמדים זה לזה.
סרטן זה פעיל בקיץ בעיקר בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. באביב ובסתיו הפעילות היא ביום ובחורף הוא כמעט ולא יוצא ממחילתו. הוא ניזון בעיקר מסרטנים קטנים ומיצורים ימיים קטנים הנפלטים מהים.
 תקציר למישור החוף, מראש הנקרה ועד לגבול מצרים, ישנם מאפיינים משותפים, אך יש גם שוני רב בין חלקיו השונים של האזור. רוחב המישור המשתנה במידה רבה מהצפון לדרום, והבדלי האקלים בין האזורים הצפוניים לדרומיים השפיעו על התהליכים הגיאומורפולוגיים שעבר האזור. על המאפיינים, הטופוגרפיה, והתהליכים שעיצבו את מישור החוף, וחלוקת מישור החוף ליחידות משנה. |
|
המונח "מישור החוף" משלב שני מושגים גיאוגרפיים נפרדים: מישור וחוף. מישור החוף של ארץ ישראל מהווה יחידת נוף המשלבת טופוגרפיה מישורית וחוף ים. ייחודו של מישור החוף הארצישראלי בשילוב שני המרכיבים.
מישור החוף, יחידת הנוף המערבית של ארץ ישראל מוגבלת, ממזרחה בגבעות השפלה ובשדרת ההר ובמערבה בים התיכון ומשתרעת מגבול הלבנון בצפון ועד לחופי סיני שבדרום.
לקו החוף של ארץ ישראל שני מאפיינים בולטים:
א. קו חוף קשתיקו החוף הארצישראלי מתמשך בצורה קשתית מצפון-מזרח לדרום-מערב. הסיבה לכך נעוצה במבנה הגיאולוגי של פני הארץ. קיימת התאמה בין צורתו וכיוונו של קו החוף לבין כיוונה של רצועת ההרים שממזרחו. התאמה זו גדולה במיוחד במרכז הארץ, בהרי יהודה ובשומרון וקיימת במידה פחותה גם בהרי הגליל ובצפון הנגב. בכרמל, בו חודרים ההרים לים, יש אי-התאמה בין קו החוף לאזור ההר. התעגלות קו החוף בדרום הארץ קשורה להצטברות של חולות.
צורת קו החוף ביחס לכיוון ההר המרכזי
ב. קו חוף חלק, מועט במפרציםקו החוף של ארץ ישראל, למעט מפרץ חיפה ובליטות קטנות ביפו ובעתלית, הינו חלק וחסר מפרצים. החוף של ישראל מהווה אזור מעבר בין החופים החלקים של דרום הים התיכון וצפון אפריקה לבין החופים המפורצים האופייניים לצפון הים התיכון (מלבנון וצפונה דרך טורקיה ועד לחופי ספרד). רכס ראש הנקרה נחשב לגבול בין החופים המפורצים בצפון לבין החופים החלקים בדרום. שלושת המפרצים בחופה של הארץ, בחיפה, בעתלית וביפו, נוצרו משילוב של תהליכי הרבדה ופעולות טקטוניות. באזור יפו קיימת בליטה בקו החוף, שנוצרה מהימצאותו של קו סיסמי, שגרם להעתקה אופקית של החוף. במפרץ עתלית, נסיגת החוף נגרמה כפי הנראה כתוצאה מההעתק של נחל מערות, שכיוונו דרום-מזרח צפון-מערב ומגיע אל צפונו של מפרץ עתלית העתק זה גרם כפי הנראה להטבעת חלק מרכס הכורכר, כך שחלקו נמצא היום מתחת למפלס פני הים וחלקו יוצר את המצוק החופי המפורץ. גם את מפרץ חיפה יצר תהליך טקטוני ברור. המפרץ נוצר מהזווית שבין קו ההעתק התוחם את הכרמל מצפון לבין קו החוף. גם בחלקו הצפוני נתחם מפרץ חיפה על ידי קו שבר גיאולוגי, המפריד בין הגליל התחתון לגליל העליון ומגיע לחוף מדרום לעכו. לקו זה יש המשך גם במפתן היבשת מתחת לפני הים.
במפרץ חיפה ישנם גם משקעים חוליים עמוקים, שהורבדו בתוך המפרץ ויצרו את חופיו החוליים.
למישור החוף שני מאפיינים בולטים.
א. רוחבו של מישור החוףרוחב המישור אינו אחיד והוא הולך ומתרחב כלפי דרום. רוחבו של המישור נע בין כ - 4 ק"מ באזור שמדרום לראש הנקרה ועד לכ - 40 ק"מ באזור רצועת עזה. התרחבותו של המישור בחלק הדרומי נובעת מאספקה של חולות שהגיעה מכיוון דרום, מהסחף שהנילוס הביא אל הים. תוספת החולות היא גם שגרמה לנטיית קו החוף לכיוון דרום-מערב בדרום הארץ ולכך שבצפון הארץ רצועת החולות צרה יותר.
ב. הטופוגרפיה של מישור החוףגובהו הממוצע של השטח נע בין גובה פני הים לגובה של כ - 300-100 מ' מעל פני הים. במישור החוף של ארץ ישראל שיפועי השטח לרוב מזעריים והפרשי הגובה בין הנקודות השונות אינו עולה על עשרות מטרים. מישוריות האזור נובעת בעיקר מהמבנה הגאולוגי ומכיסוי השטח על ידי אדמות סחף וחולות. פוגמים באחידות המישור שלושה רכסי כורכר, שבחלק הצפוני של האזור נושקים לקו המים ויוצרים מצוק חופי. בשתי נקודות חוצה רכס הרים את השטח המישורי ומגיע עד לים: האחת ברכס הכרמל והשנייה בראש הנקרה. בשני המקרים מדובר ברכס הרים ניצב לקו החוף ומורדותיו מגיעים עד לקו המים.
החוקרים מייחסים את היווצרות מישור החוף לתקופת הפליסטוקן. בפליסטוקן התקיימו תקופות קרח, שבהן היתה ירידת מפלס פני הים. בין תקופות הקרח היו תקופות בין-קרחוניות, שבהן עלה מפלס הים.
החוקרים סבורים שבתקופת הפליסטוקן היו חמישה מחזורים של קיפאון והפשרה של קרחונים. לדעתם, רכסי הכורכר שנוצרו במישור החוף הם תוצר של קווי חוף קדומים. כאשר הים נסוג, פעלו על החוף תהליכי סחיפה, השקעה וגידוד שכתוצאה מהם נוצרו סלעי הכורכר ושקעו חלק מהחולות של מישור החוף. הימצאותם של שלושה רכסי כורכר או חמישה במישור החוף הדרומי, הם עדות להצפות ונסיגות של הים בתקופות הקרח והתקופות שביניהן.
היווצרות הכורכר
הכורכר הוא סלע משקע חופי אשר נוצר על ידי התאבנות דיונת חול שהיתה לאורך קו המים. הסלע בנוי מגרגירי קוורץ המלוכדים בתמיסות גירניות (קרבונט). בצפון הארץ מתחלפים לעתים גרגירי הקוורץ בגרגרים גירניים, גסים יותר. דרגת הקושי של הכורכר ומידת התפוררותו שונה בהתאם לעצמת הליכוד של הגרגרים. במקומות מסוימים ניתן לראות בשכבות הכורכר סימני עיצוב על ידי הרוח, כגון שיכוב צולב, המעידים על כך שהכורכר היה פעם גבעת חול ניידת.
שקיעת החוף
תוך כדי היווצרות רכסי הכורכר, עבר קו החוף גם תהליכים של שבירה ושקיעה. התרוממות שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל, לוותה בשקיעה של החוף. בדיקות גיאולוגיות וארכיאולוגיות מוכיחות, שהחוף נמצא בתהליך של שקיעה איטית. עדות ברורה לכך הוא הימצאו של רכס הכורכר המערבי, שנוצר ביבשה, מתחת לפני הים בעומק המגיע לעתים לכמה עשרות מטרים. יש המסבירים את שקיעת החוף גם על ידי הימצאותו של קו שבר גיאולוגי לאורך החוף, שגרם להיווצרותו של מצוק הכורכר בסמוך לקו המים.
שרידים ארכיאולוגיים של אתרי התיישבות לאורך החוף, המצויים כיום מתחת לפני המים ונמלו השקוע של הורדוס בקיסריה הם עדות ברורה לשקיעת קו החוף באלפיים השנים האחרונות.
ניתן לחלק את חופי הארץ לשני סוגים על פי סוג החומר הבונה אותם. חופים הבנויים סלעי כורכר ומצויים בעיקר בצפון הארץ וחופים חוליים, בעיקר בדרום הארץ.
החופים הכורכריים
חופים אלו אופייניים לקטע החוף מאזור יפו וצפונה. באזורים אלו מגיע רכס הכורכר המערבי עד לקו המים ויוצר מצוק חופי. בחלק הדרומי של מישור החוף, מיפו ועד לרפיח, המצוק פחות מפותח, למעט קטעים קצרים בחופי ראשון לציון, אשקלון, זיקים וברצועת עזה. לגובהו המירבי מגיע המצוק בחוף השרון. מגבעת אולגה וצפונה, עד לחופי עתלית רכסי הכורכר נמוכים ומקוטעים וברוב המקרים החוף הוא סלעי, עם טבלאות גידוד ולא מצוקי.
את מצוק הכורכר המתנשא כמה עשרות מטרים מעל לקו המים חוצים בשרון הנחלים אלכסנדר ופולג, אשר ייתכן שנוצרו עוד קודם להיווצרות המצוק. בדרום נחצה המצוק על ידי נחל עזה. למעט מקרים אלו, לא חוצים את המצוק החופי נחלים גדולים, בשל הקושי של המים לחצות רכס סלעים גבוה.
בשל קרבתו של המצוק לגלי הים הוא הולך ונהרס על ידם, במיוחד בעונת החורף כאשר הים סוער. תהליך זה הקרוי גידוד, מכרסם במצוק הכורכר ומפיל ממנו גושים גדולים לחוף הים. באזור הרצליה וחוף נתניה נראים גושי סלע גדולים על החוף. סלעים אלו שומרים במידת מה על בסיס המצוק משום שהם סופגים ראשונים את מכות גלי הים. תהליך נסיגת המצוק יוצר לעתים צנירים ומערות בסלעי הכורכר. הצנירים נוצרים כאשר השכבה העליונה של הכורכר קשה יותר מהשכבות התחתונות. גלי הים, שמכים בדרך כלל בגובה נמוך יחסית, הורסים את השכבות החלשות ומשאירים את השכבה העליונה תלויה ללא בסיס. שכבה זו יכולה להישאר זמן רב, אולם עלולה גם להתמוטט.
במקומות שבהם נקטע המצוק נוצרו מפרצים חוליים זעירים. בקטע שבין דור לעתלית מצוי כורכר מסוג עמיד ולכן גלי הים יצרו בו מערות וחללים. בקטע זה בולט לוח הגידוד בגובה של 25-20 ס"מ מעל מפלס פני הים. לוח זה מתכרסם על ידי הגלים, והכיסים שנוצרו בו יצרו בית גידול מיוחד לבעלי חיים ימיים (על כך בפרק על החי), המסייעים בהרס הסלעים על ידי יצירת מחילות ונקבוביות. לוח הגידוד מסתיים בתוך הים ונופל כקיר אנכי לעומק של כשני מטרים עד לקרקעית הים.
בחלק הצפוני של מישור החוף, מחיפה וצפונה, בונה רכס הכורכר השני את קו החוף. באזור זה טבוע רכס הכורכר המערבי בתוך הים, חלקו הגדול נהרס ושייריו נראים מעל פני הים בשורה של איים קטנים הנמצאים במרחק של 4-2 ק"מ מהחוף.
מרבית החופים החוליים בארץ מצויים מאזור יפו ודרומה. חולות החוף כיסו את השטח בתקופה גיאולוגית מאוחרת יחסית, בתקופת הרביעון. החולות חדרו למעמקי מישור החוף באותם מקומות שבהם לא נחסמו על ידי מכשולים טופוגרפיים. החולות במישור החוף מגיעים משני מקורות עיקריים:
א. חולות שמקורם בבלית סלעי ההר. חולות אלו מכילים מרכיבים גירניים. תהליכי סחיפה מביאים את הבלית המתרכזת בעיקר בשפכי הנחלים ולמרגלות ההרים.
ב. חולות המגיעים מהים. חולות אלו מכילים מרכיבים צורניים (קוורציים). גלי הים וזרמיו מעבירים את החולות מאזורים שמדרום לארץ ישראל. חולות אלו נוצרו בבלייה של סלעי יסוד המצויים במרכז יבשת אפריקה, בהרי אתיופיה ובסודן והם נשאו אל הים התיכון בעיקר על ידי מי הנילוס.
כיוון תנועת החולות מושפע מכיוון זרמי הים האופייניים לחופי הארץ ומכיוון הרוחות. היות שבארץ כיוון הרוחות וכיוון הזרם החופי הוא בדרך כלל מדרום-מערב לצפון-מזרח - זהו גם כיוון תנועת החולות. החולות הנמצאים בתנועה מתמדת מכסים את הטופוגרפיה הקודמת. הם מפסיקים להתפשט כאשר הם נעצרים על ידי מכשולים טופוגרפיים, כגון רכסי הכורכר. כיום נחסמת חדירת החולות גם על ידי צמחייה נטועה, כבישים ואזורים בנויים.
החולות חודרים עמוק לתוך היבשת באזור שפכי הנחלים, כמו באזור שפך הירקון והאיילון. בשפכי הנחלים גורמת לעתים חדירת החולות לסתימת האפיק, במיוחד בעונת הקיץ כאשר זרימת המים חלשה.
הסעה של חולות מהדלתה של הנילוס לחופי ארץ ישראל.
החיצים מראים את כיוון הסעת החול.
בעקבות בניין סכר הנילוס פחתה זרימת החולות לחופי הארץ.
נחלק את רצועת מישור החוף לחמישה חלקים ונדון בכל אחד מהם בנפרד.
א. חוף הגליל
את מישור חוף הגליל ניתן לחלק לשניים. מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו, שאורכו כ - 14 ק"מ והמישור שבין עכו לחיפה, הנקרא גם עמק זבולון ואורכו כ - 18 ק"מ.
המישור שבין ראש הנקרה לעכורצועת מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו הולכת ומתרחבת כלפי דרום. רוחבה בצפון 4-3 ק"מ ובאזור עכו 7-6 ק"מ. החולות המצויים לאורך החוף הצפוני מכילים כ - 95% מרכיבים גירניים, שמקורם בבליית סלעי הגיר שבאזור הגליל.
רכס הכורכר המערבי מצוי כאן בתוך הים ומופיע בשתי שורות של איים, שהם למעשה שוניות גידוד שנותרו מהרכס שהתבלה. רוב האיים נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מהחוף, וקבוצת איים בודדת נמצאת במרחק של כקילומטר אחד מהחוף. עוצמת הבלייה של הרכס המערבי באזור זה קשורה במבנה הכורכר כאן, שמכיל מרכיבים גירניים באחוז גבוה יותר מזה של הרכס באזורים הדרומיים יותר. גרגירי הגיר, שמרכיבים את הסלעים מתבלים ביתר קלות, בהשוואה לגרגירי הקוורץ ויש בסלעים תופעה של טרשונים. המפרצונים שנוצרו כאן אפשרו בניית נמלים קטנים שאפיינו את העולם העתיק. עכו ואכזיב הן דוגמאות לנמלים כאלו. רכס הכורכר התיכון הבונה את קו החוף אינו רציף. זהו רכס נמוך יחסית היוצר נוף גבעות לאורך החוף. חולות מצויים כאן בעיקר בשפך נחל הגעתון. רכס הכורכר המזרחי גובהו 40-30 מ' מעל פני הים וניתן לראותו מהאזור שבסמוך לעכו בדרום ועד לרכס חניתה בצפון.
המישור שבין חיפה לעכו - מפרץ חיפה ועמק זבולוןמישור החוף שבין עכו לחיפה תחום בין שני קווי העתק גיאולוגיים. בצפון קו העתק של בקעת בית הכרם ובדרום קו ההעתק שגרם להתרוממות רכס הכרמל. בין שני קווים אלו מצוי בקע גיאולוגי, שאפשר בתקופת הרביעון להצפות ימיות לחדור למעמקי היבשת וכך התפתח מישור חוף רחב יחסית המגיע עד לעומק של 10-5 ק"מ. מישור זה ידוע בכינויו "עמק זבולון". רכסי הכורכר אינם נראים בעמק זבולון מעל פני השטח אולם הם קבורים מתחת לחולות במעמקי האדמה. חדירת חולות אל הבקע הגיאולוגי גרמה לכיסוי הרכסים הקדומים. בשונה משאר אזורי מישור החוף, הטופוגרפיה כאן מישורית לחלוטין, רק בצדו המזרחי של העמק, סמוך לגבעות אלונים-שפרעם, ישנה התרוממות בולטת.
במישור שבין חיפה לעכו ניתן להבחין בשלוש רצועות: במערב רצועת החולות, שרוחבה כשני קילומטר, ובנויה מחולות קוורציים שמקורם בים. במרכז, קרקעות הידרומורפיות של ביצות לשעבר, שבהן עובר ערוץ נחל הנעמן. אזור הנחל וסביבתו הקרובה היה מכוסה בעבר בביצות ומלחות ועל אף ניקוז הביצות במאה האחרונה, יש בו עדיין הצפות בשטפונות החורף הכבדים. הרצועה השלישית במזרח, מכוסה בקרקעות סחף, שהובאו על ידי נחלים מהרי גליל התחתון.
החולות באזור הקשו על נחלי הגליל התחתון לפרוץ את דרכם לים ו"אילצו" אותם להתאחד. מסיבה זו ישנן רק שתי פרצות של נחלים לים: נחל נעמן בחלק הצפוני והקישון בחלק הדרומי.
המשקעים המצויים בחוף הגליל בשפע, מי התהום הגבוהים והקרקעות הפוריות מאפשרים כאן קיומה של חקלאות אינטנסיבית. בשל כך נחשבה נחלת שבט אשר שהתיישב באזור כנחלה משובחת ככתוב: "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט כ).
ב. חוף הכרמל
מישור חוף הכרמל משתרע לאורך של כ - 30 ק"מ מרכס הכרמל ועד לשפכו של נחל תנינים. רוחבו משתנה מכ - 70 מ' מול כף הכרמל עד לכ - 5 ק"מ סמוך למושב הבונים. רצועת החוף כאן צרה במיוחד בשל קרבתו היחסית של הר הכרמל אל הים. מאותה סיבה גם הנחלים כאן קצרים ומנקזים שטחים קטנים יחסית במערב הכרמל. נחלים אלו דלים במים ומימיהם נספגים בקרקע עוד בטרם יפרצו את רכס הכורכר.
רכס הכורכר המערבי בחוף הכרמל אינו רציף והוא מופיע בצורת שתי שרשרות מקבילות של גבעות נמוכות. תהליכי הגידוד יצרו כאן נופים ייחודיים ולכן נחשב אזור זה לאחד החופים הסלעיים היפים בארץ ישראל. הים שחודר בין הגבעות יוצר מפרצונים קטנים, ורכסי הכורכר הנמוכים מתנשאים רק מספר מטרים מעל גובה פני הים. חדירת הים לתוך הסלעים יצרה לגונות. את הלגונות והמפרצונים ניצל האדם בעת העתיקה לעגינה ולמלאכות שונות כגון הפקת ארגמן או צביעת בדים.
רכס הכורכר התיכון נמשך ברציפות מנחל תנינים עד לנחל מגדים. אורכו כ – 20 ק"מ ורוחבו הממוצע כ - 250 מ'. גבהו נע בין 35-25 מ' מעל פני הים אך הוא מתנשא רק ב - 15 מטרים מעל סביבתו. בשל הצפתו מספר פעמים על ידי הים יש בו משקעים ימיים ויבשתיים לסירוגין. ברכס זה נחשפו שרידים של תרבויות פרהיסטוריות, שהתקיימו כאן כאשר השטח היה בתחומי היבשה. נחלי הכרמל, שלא הצליחו לחצות את רכס הכורכר חייבו חציבה מלאכותית להעברת המים ומניעת היוצרות ביצות. בנחל דליה ובנחל מערות ניתן לראות עד היום שרידי חציבה קדומים. בתקופות שבהן לא נשמרה החציבה והמים נחסמו בדרכם אל הים נוצרו ביצות. כיום עודפי המים באזור זה מנוצלים לגידול דגים בברכות.
מהרכס המזרחי כמעט לא נותרו שרידים בחוף הכרמל וניתן לראות ממנו רק קטע קטן מאוד למרגלות המדרון הדרום מערבי של הכרמל. בין מורדות הכרמל והרכס התיכון הצטברו אדמות סחף רבות, בשטח זה קיימות גם מניפות סחף ומדרגות חוף קדומות.
ג. השרון
מישור השרון הוא הקטע שבין שפכו של נחל תנינים ובין הירקון. באזור השרון נראים בשטח המבנים הטופוגרפיים האופיינים למישור החוף באופן בולט .
מקובל לחלק את השרון לשלוש רצועות אורך:
רכסי הכורכר והאבוסיםרכסי הכורכר בשרון מהוים את הרצועה המערבית שרוחבה 7-4 ק"מ. רצועה זו בנויה משלושה רכסי כורכר מקבילים וביניהם שני "אבוסים" - עמקי אורך.
רכס הכורכר המערבי יוצר בחוף השרון מדרונות תלולים, לעתים אנכיים, היוצרים הפרדה ברורה בין מישור החוף ובין רצועת חוף הים. המתלול החופי בולט במיוחד בקטע שבין נתניה לכפר ויתקין. גובהו בין 40-15 מ' והוא משתפל מדרום לצפון. הוא בנוי מאבני כורכר בדרגות ליכוד שונות וביניהן רבדים של חול אדום. המתלול שמתנשא מעל קו החוף נהרס בהתמדה על ידי הים ויש בו מפולות רבות. החוף החולי כאן צר מאוד ולעתים מגיע הרכס עד לקו המים ממש. לאורך קו המים מוצאים סלעי חוף כורכריים וטבלאות גידוד.
האבוס המערבי, בין הרכס המערבי לרכס התיכון, מכוסה לעתים בחולות נודדים ולעתים בחול אדום. רוחבו הממוצע 500 מ' וכיום עובר בו כביש החוף. האבוס מופיע כעמק ברור באותם קטעים שבהם יש רציפות במהלכם של רכסי הכורכר משני עבריו.
הרכס התיכון הוא הבולט שברכסי הכורכר בשרון. הרכס צר, 300 מ' עד 400 מ', ומהלכו כמעט ואינו מופרע. הרכס מצוי במרחק של כקילומטר מקו החוף וגובהו מגיע ל - 30 מ' בצפונו ועד לכ - 50 מ' בחלקו הדרומי. לרכס מדרונות תלולים לכיוון מזרח ומדרונות מתונים לכיוון מערב. רציפותו של הרכס מנעה ניקוז של הנחלים המגיעים ממזרח אל הים ולכן נוצרו ביצות ממזרח לו. כיום בנויות עליו הערים תל אביב, הרצליה וחדרה.
האבוס המזרחי נמצא בין הרכס התיכון לרכס המזרחי, נמוך יותר מהאבוס המערבי וגבהו כ - 10 מ' מעל פני הים. יש הסבורים שבעבר הגיאולוגי היתה כאן לגונה המוצפת במי ים. בתקופות ההיסטוריות היה שטח זה מוצף בביצות ורק חציבות מלאכותיות ברכס הכורכר איפשרו ניקוז המים לים. חציבות עתיקות כאלו קיימות באפיקי הנחלים פולג והרצליה. הקרקעות האופייניות לאזור זה הן קרקעות חמרה וחול אדום.
הרכס המזרחי מצוי במרחק של כ - 2 ק"מ מהרכס התיכון והוא מכוסה ברובו בחול אדום ומכאן שמו "הרכס האדום". רכס זה תוחם את הרצועה המערבית של השרון ונראה בשטח כגבעות מאורכות המסודרות בשרשרת. גובה הכורכר כ - 40 מ' אך שכבות החול האדום שמעליו מגביהות את הרכס עד לכ - 85 מ' באזור רעננה או לכ - 50 מ' באזור חדרה. אי רציפותו של הרכס, בשונה מהרכס התיכון, מאפשר לנחלים לחצות אותו בדרכם לים.
גבעות החול האדום זהו אזור של גבעות גליות המצויות בין רכס הכורכר המזרחי לבין מרזבת השרון. גבעות החול האדום בשרון נוצרו בתקופת הפליסטוקן והורבדו על גבי משקעים ימיים וחופיים קדומים.
החול האדום בנוי מגרגירי קוורץ, שבתנאי האקלים הים תיכוני קיבלו ציפוי דק של אבק. תהליכי חימצון של גרגירי החול גרמו למרכיבי הברזל לקבל צבע אדמדם ומכאן השם חולות אדומים. בתנאים של שטיפה חזקה מופרדים הגרגירים מהציפוי ונוצרת שכבת נזאז, המהווה מטרד לחקלאים בשל אטימותה למים ובכך שהיא מונעת התפתחות שורשים לעומק הקרקע.
את גבעות החול האדום שבין נחל הירקון לנחל אלכסנדר לא חוצים ערוצים וזאת משום שהחולות הסיטו את הערוצים וניקזו אותם לכיוון צפון לנחל אלכסנדר ולדרום לעבר הירקון. מסיבה זאת שמרו הגבעות בין הירקון לנחל אלכסנדר על צורתם המקורית. באזור שבין נחל אלכסנדר לחדרה שונה מעט הנוף ויש בו ערוצים מספר. רוחב הגבעות באזור כפר סבא כ - 7 ק"מ ובאזור חדרה כ - 4 ק"מ.
מרזבת השרון מרזבת השרון מכוסה בחולות האדומים ובאדמות סחף כבדות - בחלקן אדמות טרה רוסה, שמקורן בסחף נחלים. גובה פני המרזבה נע בין 60-25 מ' ויש לה שיפוע מתון לכיוון מערב המשפר את תנאי הניקוז. הגבול בין גבעות החול האדום ובין המרזבה אינו בולט ולעתים יש עירוב של קרקעות לאורך קו החיבור. באזור המגע עם ההרים קיימות מניפות סחף המביאות גם חלוקי נחל וחצץ. בקטעים המערביים יותר מכוסים החלוקים ושברי האבנים בקרקעות ובחולות.
פוריותן של אדמות המרזבה והעובדה שלא נוצרו בהן ביצות הביאו לעיבוד אינטנסיבי מאוד של השטח לאורך הדורות. בתקופות היסטוריות מסוימות היה השטח שלמרגלות ההרים, מרכזו של היישוב וציר מעבר חשוב בין צפון הארץ ודרומה. כאן עברה דרך הים ולכאן גלשו יישובי הבת של אזור ההר במאות הקודמות.
ד. מישור חוף יהודה
מישור חוף יהודה משתרע בין הירקון לבין שפכו של נחל שקמה. אורכו כ - 70 ק"מ ורוחבו נע בין 15 ק"מ בצפון ל - 30 ק"מ בדרום. במזרח נתחם המישור בגבעות השפלה שבהן הסלעים והקרקעות שונים. חוף הים כאן חולי ונעדר את המתלול החופי שמצוי בשרון.
החולות ופשטי הנחלים תופסים את מרבית השטח בחוף הדרומי ובאזור ראשון לציון לדוגמה, מגיע רוחב החולות לכ - 7 ק"מ. צורתו של קו החוף והקרבה למקור אספקת החול בדלתת הנילוס, מאפשרת לזרמי הים ולגלים לצבור כאן חולות.
רכסי הכורכר באזור זה אינם בולטים בנוף, משום שאינם רצופים ומכוסים בחלקם בחולות. יש הטוענים שבאזור זה ניתן להבחין בארבעה או חמישה רכסי כורכר ולא בשלושה כמו בשטח שמצפון לירקון. למרות אי הרציפות של הרכסים ניתן להבחין בשטח בסידור של גבעות הכורכר הפזורות בשורות. גם האבוסים שבין הרכסים מכוסים בחולות וניקוזם לים גרוע. בשל שטחי החולות הוסטו שפכי הנחלים צפונה, לעומת כיוון זרימתם בהגיעם למישור. תופעה זו ייחודית למישור החוף הדרומי שבו נוטה קו החוף לכיוון מערב בצורה קשתית. קרקעות האזור הן אדמות סחף כבדות המעורבות בחול אדום.
ה. חוף הנגב
בנגב מגיע מישור החוף לרוחבו המקסימלי, כ - 40 ק"מ בחלקו הדרומי. גבולותיו המזרחיים של האזור קשים להגדרה משום שאינם בולטים בנוף. המאפיין הבולט של אזור זה הם החולות הרבים המכסים ברציפות את רוב השטח, ודומים באופיים לחולות של צפון הנגב.
רכסי הכורכר: במישור חוף הנגב, יש מבחינים בחמישה רכסי כורכר לעומת השלושה הקיימים בשרון. הרכסים אינם רצופים והם מכוסים בחלקם בחולות ובאדמות סחף ולס.
אדמות הלס: חלק גדול משטחו של מישור חוף הנגב מכוסה באדמות לס שמקורו במדבריות הנגב וסיני. גודלם הזעיר של גרגירי הלס והרכבם החרסיתי גורם לתפיחתם בבואם במגע עם מים. התפיחה אוטמת את הקרקע ויוצרת מעין קרום דק המונע חלחול של מים לתוך הקרקע. תהליך זה גורם לשטפונות וליצירת נוף של בתרונות.
אגן נחל הבשור: את מרכזו של האזור תופס אגן הניקוז של נחל הבשור. נחל הבשור הוא בעל אגן הניקוז הגדול ביותר בין נחלי ארץ ישראל. שטח אגן הניקוז כ - 3,000 קמ"ר ויובליו העיליים מגיעים עד להר חברון ולמרכז הנגב. למרות שחלקו התחתון זורם באזור צחיח יחסית הזרימות בו חזקות למדי בשל מקורותיו ההרריים. אל נחל הבשור ניקווים מספר נחלים גדולים כגון נחל גרר ונחל באר שבע.
למישור החוף, מסולם צור ועד לגבול מצרים, ישנם מאפיינים משותפים. עם זאת, למרות האחידות במבנה הגיאומורפולוגי ישנו גם שוני רב בין חלקיו השונים של האזור. רוחב המישור המשתנה במידה רבה מהצפון לדרום, משנה את היחס בין החלקים השונים של כל יחידת נוף. הבדלי האקלים בין האזורים הצפוניים לדרומיים השפיעו אף הם על התהליכים הגיאומורפולוגיים שעבר האזור ובנוסף השפיע גם הקשר בין היחידות לאזור ההר שממזרח לו.
קראו עוד:
המבנה הפיסי של מישור החוף (פריט זה)
אקלים מישור החוף
החי והצומח במישור החוף
החי והצומח במישור החוף : עולם החי
המים במישור החוף
ביבליוגרפיה:
מישור החוף, יחידת הנוף המערבית של ארץ ישראל מוגבלת, ממזרחה בגבעות השפלה ובשדרת ההר ובמערבה בים התיכון ומשתרעת מגבול הלבנון בצפון ועד לחופי סיני שבדרום.
 | קו החוף |
לקו החוף של ארץ ישראל שני מאפיינים בולטים:
א. קו חוף קשתי.
ב. קו חוף חלק, מועט במפרצים.
א. קו חוף קשתיקו החוף הארצישראלי מתמשך בצורה קשתית מצפון-מזרח לדרום-מערב. הסיבה לכך נעוצה במבנה הגיאולוגי של פני הארץ. קיימת התאמה בין צורתו וכיוונו של קו החוף לבין כיוונה של רצועת ההרים שממזרחו. התאמה זו גדולה במיוחד במרכז הארץ, בהרי יהודה ובשומרון וקיימת במידה פחותה גם בהרי הגליל ובצפון הנגב. בכרמל, בו חודרים ההרים לים, יש אי-התאמה בין קו החוף לאזור ההר. התעגלות קו החוף בדרום הארץ קשורה להצטברות של חולות.
צורת קו החוף ביחס לכיוון ההר המרכזי
ב. קו חוף חלק, מועט במפרציםקו החוף של ארץ ישראל, למעט מפרץ חיפה ובליטות קטנות ביפו ובעתלית, הינו חלק וחסר מפרצים. החוף של ישראל מהווה אזור מעבר בין החופים החלקים של דרום הים התיכון וצפון אפריקה לבין החופים המפורצים האופייניים לצפון הים התיכון (מלבנון וצפונה דרך טורקיה ועד לחופי ספרד). רכס ראש הנקרה נחשב לגבול בין החופים המפורצים בצפון לבין החופים החלקים בדרום. שלושת המפרצים בחופה של הארץ, בחיפה, בעתלית וביפו, נוצרו משילוב של תהליכי הרבדה ופעולות טקטוניות. באזור יפו קיימת בליטה בקו החוף, שנוצרה מהימצאותו של קו סיסמי, שגרם להעתקה אופקית של החוף. במפרץ עתלית, נסיגת החוף נגרמה כפי הנראה כתוצאה מההעתק של נחל מערות, שכיוונו דרום-מזרח צפון-מערב ומגיע אל צפונו של מפרץ עתלית העתק זה גרם כפי הנראה להטבעת חלק מרכס הכורכר, כך שחלקו נמצא היום מתחת למפלס פני הים וחלקו יוצר את המצוק החופי המפורץ. גם את מפרץ חיפה יצר תהליך טקטוני ברור. המפרץ נוצר מהזווית שבין קו ההעתק התוחם את הכרמל מצפון לבין קו החוף. גם בחלקו הצפוני נתחם מפרץ חיפה על ידי קו שבר גיאולוגי, המפריד בין הגליל התחתון לגליל העליון ומגיע לחוף מדרום לעכו. לקו זה יש המשך גם במפתן היבשת מתחת לפני הים.
במפרץ חיפה ישנם גם משקעים חוליים עמוקים, שהורבדו בתוך המפרץ ויצרו את חופיו החוליים.
| מאפייני מישור החוף |
למישור החוף שני מאפיינים בולטים.
א. רוחב משתנה - צר בצפון הולך ומתרחב כלפי דרום.
ב. טופוגרפיה מישורית.
א. רוחבו של מישור החוףרוחב המישור אינו אחיד והוא הולך ומתרחב כלפי דרום. רוחבו של המישור נע בין כ - 4 ק"מ באזור שמדרום לראש הנקרה ועד לכ - 40 ק"מ באזור רצועת עזה. התרחבותו של המישור בחלק הדרומי נובעת מאספקה של חולות שהגיעה מכיוון דרום, מהסחף שהנילוס הביא אל הים. תוספת החולות היא גם שגרמה לנטיית קו החוף לכיוון דרום-מערב בדרום הארץ ולכך שבצפון הארץ רצועת החולות צרה יותר.
ב. הטופוגרפיה של מישור החוףגובהו הממוצע של השטח נע בין גובה פני הים לגובה של כ - 300-100 מ' מעל פני הים. במישור החוף של ארץ ישראל שיפועי השטח לרוב מזעריים והפרשי הגובה בין הנקודות השונות אינו עולה על עשרות מטרים. מישוריות האזור נובעת בעיקר מהמבנה הגאולוגי ומכיסוי השטח על ידי אדמות סחף וחולות. פוגמים באחידות המישור שלושה רכסי כורכר, שבחלק הצפוני של האזור נושקים לקו המים ויוצרים מצוק חופי. בשתי נקודות חוצה רכס הרים את השטח המישורי ומגיע עד לים: האחת ברכס הכרמל והשנייה בראש הנקרה. בשני המקרים מדובר ברכס הרים ניצב לקו החוף ומורדותיו מגיעים עד לקו המים.
| תהליכים שעיצבו את מישור החוף |
החוקרים מייחסים את היווצרות מישור החוף לתקופת הפליסטוקן. בפליסטוקן התקיימו תקופות קרח, שבהן היתה ירידת מפלס פני הים. בין תקופות הקרח היו תקופות בין-קרחוניות, שבהן עלה מפלס הים.
החוקרים סבורים שבתקופת הפליסטוקן היו חמישה מחזורים של קיפאון והפשרה של קרחונים. לדעתם, רכסי הכורכר שנוצרו במישור החוף הם תוצר של קווי חוף קדומים. כאשר הים נסוג, פעלו על החוף תהליכי סחיפה, השקעה וגידוד שכתוצאה מהם נוצרו סלעי הכורכר ושקעו חלק מהחולות של מישור החוף. הימצאותם של שלושה רכסי כורכר או חמישה במישור החוף הדרומי, הם עדות להצפות ונסיגות של הים בתקופות הקרח והתקופות שביניהן.
היווצרות הכורכר
הכורכר הוא סלע משקע חופי אשר נוצר על ידי התאבנות דיונת חול שהיתה לאורך קו המים. הסלע בנוי מגרגירי קוורץ המלוכדים בתמיסות גירניות (קרבונט). בצפון הארץ מתחלפים לעתים גרגירי הקוורץ בגרגרים גירניים, גסים יותר. דרגת הקושי של הכורכר ומידת התפוררותו שונה בהתאם לעצמת הליכוד של הגרגרים. במקומות מסוימים ניתן לראות בשכבות הכורכר סימני עיצוב על ידי הרוח, כגון שיכוב צולב, המעידים על כך שהכורכר היה פעם גבעת חול ניידת.
שקיעת החוף
תוך כדי היווצרות רכסי הכורכר, עבר קו החוף גם תהליכים של שבירה ושקיעה. התרוממות שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל, לוותה בשקיעה של החוף. בדיקות גיאולוגיות וארכיאולוגיות מוכיחות, שהחוף נמצא בתהליך של שקיעה איטית. עדות ברורה לכך הוא הימצאו של רכס הכורכר המערבי, שנוצר ביבשה, מתחת לפני הים בעומק המגיע לעתים לכמה עשרות מטרים. יש המסבירים את שקיעת החוף גם על ידי הימצאותו של קו שבר גיאולוגי לאורך החוף, שגרם להיווצרותו של מצוק הכורכר בסמוך לקו המים.
שרידים ארכיאולוגיים של אתרי התיישבות לאורך החוף, המצויים כיום מתחת לפני המים ונמלו השקוע של הורדוס בקיסריה הם עדות ברורה לשקיעת קו החוף באלפיים השנים האחרונות.
| סוגי החופים והחומרים הבונים אותם |
ניתן לחלק את חופי הארץ לשני סוגים על פי סוג החומר הבונה אותם. חופים הבנויים סלעי כורכר ומצויים בעיקר בצפון הארץ וחופים חוליים, בעיקר בדרום הארץ.
החופים הכורכריים
חופים אלו אופייניים לקטע החוף מאזור יפו וצפונה. באזורים אלו מגיע רכס הכורכר המערבי עד לקו המים ויוצר מצוק חופי. בחלק הדרומי של מישור החוף, מיפו ועד לרפיח, המצוק פחות מפותח, למעט קטעים קצרים בחופי ראשון לציון, אשקלון, זיקים וברצועת עזה. לגובהו המירבי מגיע המצוק בחוף השרון. מגבעת אולגה וצפונה, עד לחופי עתלית רכסי הכורכר נמוכים ומקוטעים וברוב המקרים החוף הוא סלעי, עם טבלאות גידוד ולא מצוקי.
את מצוק הכורכר המתנשא כמה עשרות מטרים מעל לקו המים חוצים בשרון הנחלים אלכסנדר ופולג, אשר ייתכן שנוצרו עוד קודם להיווצרות המצוק. בדרום נחצה המצוק על ידי נחל עזה. למעט מקרים אלו, לא חוצים את המצוק החופי נחלים גדולים, בשל הקושי של המים לחצות רכס סלעים גבוה.
בשל קרבתו של המצוק לגלי הים הוא הולך ונהרס על ידם, במיוחד בעונת החורף כאשר הים סוער. תהליך זה הקרוי גידוד, מכרסם במצוק הכורכר ומפיל ממנו גושים גדולים לחוף הים. באזור הרצליה וחוף נתניה נראים גושי סלע גדולים על החוף. סלעים אלו שומרים במידת מה על בסיס המצוק משום שהם סופגים ראשונים את מכות גלי הים. תהליך נסיגת המצוק יוצר לעתים צנירים ומערות בסלעי הכורכר. הצנירים נוצרים כאשר השכבה העליונה של הכורכר קשה יותר מהשכבות התחתונות. גלי הים, שמכים בדרך כלל בגובה נמוך יחסית, הורסים את השכבות החלשות ומשאירים את השכבה העליונה תלויה ללא בסיס. שכבה זו יכולה להישאר זמן רב, אולם עלולה גם להתמוטט.
במקומות שבהם נקטע המצוק נוצרו מפרצים חוליים זעירים. בקטע שבין דור לעתלית מצוי כורכר מסוג עמיד ולכן גלי הים יצרו בו מערות וחללים. בקטע זה בולט לוח הגידוד בגובה של 25-20 ס"מ מעל מפלס פני הים. לוח זה מתכרסם על ידי הגלים, והכיסים שנוצרו בו יצרו בית גידול מיוחד לבעלי חיים ימיים (על כך בפרק על החי), המסייעים בהרס הסלעים על ידי יצירת מחילות ונקבוביות. לוח הגידוד מסתיים בתוך הים ונופל כקיר אנכי לעומק של כשני מטרים עד לקרקעית הים.
בחלק הצפוני של מישור החוף, מחיפה וצפונה, בונה רכס הכורכר השני את קו החוף. באזור זה טבוע רכס הכורכר המערבי בתוך הים, חלקו הגדול נהרס ושייריו נראים מעל פני הים בשורה של איים קטנים הנמצאים במרחק של 4-2 ק"מ מהחוף.
| החופים החוליים |
מרבית החופים החוליים בארץ מצויים מאזור יפו ודרומה. חולות החוף כיסו את השטח בתקופה גיאולוגית מאוחרת יחסית, בתקופת הרביעון. החולות חדרו למעמקי מישור החוף באותם מקומות שבהם לא נחסמו על ידי מכשולים טופוגרפיים. החולות במישור החוף מגיעים משני מקורות עיקריים:
א. חולות שמקורם בבלית סלעי ההר. חולות אלו מכילים מרכיבים גירניים. תהליכי סחיפה מביאים את הבלית המתרכזת בעיקר בשפכי הנחלים ולמרגלות ההרים.
ב. חולות המגיעים מהים. חולות אלו מכילים מרכיבים צורניים (קוורציים). גלי הים וזרמיו מעבירים את החולות מאזורים שמדרום לארץ ישראל. חולות אלו נוצרו בבלייה של סלעי יסוד המצויים במרכז יבשת אפריקה, בהרי אתיופיה ובסודן והם נשאו אל הים התיכון בעיקר על ידי מי הנילוס.
כיוון תנועת החולות מושפע מכיוון זרמי הים האופייניים לחופי הארץ ומכיוון הרוחות. היות שבארץ כיוון הרוחות וכיוון הזרם החופי הוא בדרך כלל מדרום-מערב לצפון-מזרח - זהו גם כיוון תנועת החולות. החולות הנמצאים בתנועה מתמדת מכסים את הטופוגרפיה הקודמת. הם מפסיקים להתפשט כאשר הם נעצרים על ידי מכשולים טופוגרפיים, כגון רכסי הכורכר. כיום נחסמת חדירת החולות גם על ידי צמחייה נטועה, כבישים ואזורים בנויים.
החולות חודרים עמוק לתוך היבשת באזור שפכי הנחלים, כמו באזור שפך הירקון והאיילון. בשפכי הנחלים גורמת לעתים חדירת החולות לסתימת האפיק, במיוחד בעונת הקיץ כאשר זרימת המים חלשה.
הסעה של חולות מהדלתה של הנילוס לחופי ארץ ישראל.
החיצים מראים את כיוון הסעת החול.
בעקבות בניין סכר הנילוס פחתה זרימת החולות לחופי הארץ.
| חלוקת מישור החוף ליחידות משנה |
נחלק את רצועת מישור החוף לחמישה חלקים ונדון בכל אחד מהם בנפרד.
א. חוף הגליל - מראש הנקרה ועד חיפה.
ב. חוף הכרמל - מדרום לכרמל עד לנחל תנינים.
ג. השרון - בין נחל תנינים לירקון.
ד. חוף יהודה - מהירקון ועד לנחל שקמה.
ה. חוף הנגב - מנחל שקמה ועד לרפיח.
א. חוף הגליל
את מישור חוף הגליל ניתן לחלק לשניים. מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו, שאורכו כ - 14 ק"מ והמישור שבין עכו לחיפה, הנקרא גם עמק זבולון ואורכו כ - 18 ק"מ.
המישור שבין ראש הנקרה לעכורצועת מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו הולכת ומתרחבת כלפי דרום. רוחבה בצפון 4-3 ק"מ ובאזור עכו 7-6 ק"מ. החולות המצויים לאורך החוף הצפוני מכילים כ - 95% מרכיבים גירניים, שמקורם בבליית סלעי הגיר שבאזור הגליל.
רכס הכורכר המערבי מצוי כאן בתוך הים ומופיע בשתי שורות של איים, שהם למעשה שוניות גידוד שנותרו מהרכס שהתבלה. רוב האיים נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מהחוף, וקבוצת איים בודדת נמצאת במרחק של כקילומטר אחד מהחוף. עוצמת הבלייה של הרכס המערבי באזור זה קשורה במבנה הכורכר כאן, שמכיל מרכיבים גירניים באחוז גבוה יותר מזה של הרכס באזורים הדרומיים יותר. גרגירי הגיר, שמרכיבים את הסלעים מתבלים ביתר קלות, בהשוואה לגרגירי הקוורץ ויש בסלעים תופעה של טרשונים. המפרצונים שנוצרו כאן אפשרו בניית נמלים קטנים שאפיינו את העולם העתיק. עכו ואכזיב הן דוגמאות לנמלים כאלו. רכס הכורכר התיכון הבונה את קו החוף אינו רציף. זהו רכס נמוך יחסית היוצר נוף גבעות לאורך החוף. חולות מצויים כאן בעיקר בשפך נחל הגעתון. רכס הכורכר המזרחי גובהו 40-30 מ' מעל פני הים וניתן לראותו מהאזור שבסמוך לעכו בדרום ועד לרכס חניתה בצפון.
המישור שבין חיפה לעכו - מפרץ חיפה ועמק זבולוןמישור החוף שבין עכו לחיפה תחום בין שני קווי העתק גיאולוגיים. בצפון קו העתק של בקעת בית הכרם ובדרום קו ההעתק שגרם להתרוממות רכס הכרמל. בין שני קווים אלו מצוי בקע גיאולוגי, שאפשר בתקופת הרביעון להצפות ימיות לחדור למעמקי היבשת וכך התפתח מישור חוף רחב יחסית המגיע עד לעומק של 10-5 ק"מ. מישור זה ידוע בכינויו "עמק זבולון". רכסי הכורכר אינם נראים בעמק זבולון מעל פני השטח אולם הם קבורים מתחת לחולות במעמקי האדמה. חדירת חולות אל הבקע הגיאולוגי גרמה לכיסוי הרכסים הקדומים. בשונה משאר אזורי מישור החוף, הטופוגרפיה כאן מישורית לחלוטין, רק בצדו המזרחי של העמק, סמוך לגבעות אלונים-שפרעם, ישנה התרוממות בולטת.
במישור שבין חיפה לעכו ניתן להבחין בשלוש רצועות: במערב רצועת החולות, שרוחבה כשני קילומטר, ובנויה מחולות קוורציים שמקורם בים. במרכז, קרקעות הידרומורפיות של ביצות לשעבר, שבהן עובר ערוץ נחל הנעמן. אזור הנחל וסביבתו הקרובה היה מכוסה בעבר בביצות ומלחות ועל אף ניקוז הביצות במאה האחרונה, יש בו עדיין הצפות בשטפונות החורף הכבדים. הרצועה השלישית במזרח, מכוסה בקרקעות סחף, שהובאו על ידי נחלים מהרי גליל התחתון.
החולות באזור הקשו על נחלי הגליל התחתון לפרוץ את דרכם לים ו"אילצו" אותם להתאחד. מסיבה זו ישנן רק שתי פרצות של נחלים לים: נחל נעמן בחלק הצפוני והקישון בחלק הדרומי.
המשקעים המצויים בחוף הגליל בשפע, מי התהום הגבוהים והקרקעות הפוריות מאפשרים כאן קיומה של חקלאות אינטנסיבית. בשל כך נחשבה נחלת שבט אשר שהתיישב באזור כנחלה משובחת ככתוב: "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט כ).
ב. חוף הכרמל
מישור חוף הכרמל משתרע לאורך של כ - 30 ק"מ מרכס הכרמל ועד לשפכו של נחל תנינים. רוחבו משתנה מכ - 70 מ' מול כף הכרמל עד לכ - 5 ק"מ סמוך למושב הבונים. רצועת החוף כאן צרה במיוחד בשל קרבתו היחסית של הר הכרמל אל הים. מאותה סיבה גם הנחלים כאן קצרים ומנקזים שטחים קטנים יחסית במערב הכרמל. נחלים אלו דלים במים ומימיהם נספגים בקרקע עוד בטרם יפרצו את רכס הכורכר.
רכס הכורכר המערבי בחוף הכרמל אינו רציף והוא מופיע בצורת שתי שרשרות מקבילות של גבעות נמוכות. תהליכי הגידוד יצרו כאן נופים ייחודיים ולכן נחשב אזור זה לאחד החופים הסלעיים היפים בארץ ישראל. הים שחודר בין הגבעות יוצר מפרצונים קטנים, ורכסי הכורכר הנמוכים מתנשאים רק מספר מטרים מעל גובה פני הים. חדירת הים לתוך הסלעים יצרה לגונות. את הלגונות והמפרצונים ניצל האדם בעת העתיקה לעגינה ולמלאכות שונות כגון הפקת ארגמן או צביעת בדים.
רכס הכורכר התיכון נמשך ברציפות מנחל תנינים עד לנחל מגדים. אורכו כ – 20 ק"מ ורוחבו הממוצע כ - 250 מ'. גבהו נע בין 35-25 מ' מעל פני הים אך הוא מתנשא רק ב - 15 מטרים מעל סביבתו. בשל הצפתו מספר פעמים על ידי הים יש בו משקעים ימיים ויבשתיים לסירוגין. ברכס זה נחשפו שרידים של תרבויות פרהיסטוריות, שהתקיימו כאן כאשר השטח היה בתחומי היבשה. נחלי הכרמל, שלא הצליחו לחצות את רכס הכורכר חייבו חציבה מלאכותית להעברת המים ומניעת היוצרות ביצות. בנחל דליה ובנחל מערות ניתן לראות עד היום שרידי חציבה קדומים. בתקופות שבהן לא נשמרה החציבה והמים נחסמו בדרכם אל הים נוצרו ביצות. כיום עודפי המים באזור זה מנוצלים לגידול דגים בברכות.
מהרכס המזרחי כמעט לא נותרו שרידים בחוף הכרמל וניתן לראות ממנו רק קטע קטן מאוד למרגלות המדרון הדרום מערבי של הכרמל. בין מורדות הכרמל והרכס התיכון הצטברו אדמות סחף רבות, בשטח זה קיימות גם מניפות סחף ומדרגות חוף קדומות.
ג. השרון
מישור השרון הוא הקטע שבין שפכו של נחל תנינים ובין הירקון. באזור השרון נראים בשטח המבנים הטופוגרפיים האופיינים למישור החוף באופן בולט .
מקובל לחלק את השרון לשלוש רצועות אורך:
- רכסי הכורכר והאבוסים.
- גבעות החול האדום.
- מרזבת השרון.
רכסי הכורכר והאבוסיםרכסי הכורכר בשרון מהוים את הרצועה המערבית שרוחבה 7-4 ק"מ. רצועה זו בנויה משלושה רכסי כורכר מקבילים וביניהם שני "אבוסים" - עמקי אורך.
רכס הכורכר המערבי יוצר בחוף השרון מדרונות תלולים, לעתים אנכיים, היוצרים הפרדה ברורה בין מישור החוף ובין רצועת חוף הים. המתלול החופי בולט במיוחד בקטע שבין נתניה לכפר ויתקין. גובהו בין 40-15 מ' והוא משתפל מדרום לצפון. הוא בנוי מאבני כורכר בדרגות ליכוד שונות וביניהן רבדים של חול אדום. המתלול שמתנשא מעל קו החוף נהרס בהתמדה על ידי הים ויש בו מפולות רבות. החוף החולי כאן צר מאוד ולעתים מגיע הרכס עד לקו המים ממש. לאורך קו המים מוצאים סלעי חוף כורכריים וטבלאות גידוד.
האבוס המערבי, בין הרכס המערבי לרכס התיכון, מכוסה לעתים בחולות נודדים ולעתים בחול אדום. רוחבו הממוצע 500 מ' וכיום עובר בו כביש החוף. האבוס מופיע כעמק ברור באותם קטעים שבהם יש רציפות במהלכם של רכסי הכורכר משני עבריו.
הרכס התיכון הוא הבולט שברכסי הכורכר בשרון. הרכס צר, 300 מ' עד 400 מ', ומהלכו כמעט ואינו מופרע. הרכס מצוי במרחק של כקילומטר מקו החוף וגובהו מגיע ל - 30 מ' בצפונו ועד לכ - 50 מ' בחלקו הדרומי. לרכס מדרונות תלולים לכיוון מזרח ומדרונות מתונים לכיוון מערב. רציפותו של הרכס מנעה ניקוז של הנחלים המגיעים ממזרח אל הים ולכן נוצרו ביצות ממזרח לו. כיום בנויות עליו הערים תל אביב, הרצליה וחדרה.
האבוס המזרחי נמצא בין הרכס התיכון לרכס המזרחי, נמוך יותר מהאבוס המערבי וגבהו כ - 10 מ' מעל פני הים. יש הסבורים שבעבר הגיאולוגי היתה כאן לגונה המוצפת במי ים. בתקופות ההיסטוריות היה שטח זה מוצף בביצות ורק חציבות מלאכותיות ברכס הכורכר איפשרו ניקוז המים לים. חציבות עתיקות כאלו קיימות באפיקי הנחלים פולג והרצליה. הקרקעות האופייניות לאזור זה הן קרקעות חמרה וחול אדום.
הרכס המזרחי מצוי במרחק של כ - 2 ק"מ מהרכס התיכון והוא מכוסה ברובו בחול אדום ומכאן שמו "הרכס האדום". רכס זה תוחם את הרצועה המערבית של השרון ונראה בשטח כגבעות מאורכות המסודרות בשרשרת. גובה הכורכר כ - 40 מ' אך שכבות החול האדום שמעליו מגביהות את הרכס עד לכ - 85 מ' באזור רעננה או לכ - 50 מ' באזור חדרה. אי רציפותו של הרכס, בשונה מהרכס התיכון, מאפשר לנחלים לחצות אותו בדרכם לים.
גבעות החול האדום זהו אזור של גבעות גליות המצויות בין רכס הכורכר המזרחי לבין מרזבת השרון. גבעות החול האדום בשרון נוצרו בתקופת הפליסטוקן והורבדו על גבי משקעים ימיים וחופיים קדומים.
החול האדום בנוי מגרגירי קוורץ, שבתנאי האקלים הים תיכוני קיבלו ציפוי דק של אבק. תהליכי חימצון של גרגירי החול גרמו למרכיבי הברזל לקבל צבע אדמדם ומכאן השם חולות אדומים. בתנאים של שטיפה חזקה מופרדים הגרגירים מהציפוי ונוצרת שכבת נזאז, המהווה מטרד לחקלאים בשל אטימותה למים ובכך שהיא מונעת התפתחות שורשים לעומק הקרקע.
את גבעות החול האדום שבין נחל הירקון לנחל אלכסנדר לא חוצים ערוצים וזאת משום שהחולות הסיטו את הערוצים וניקזו אותם לכיוון צפון לנחל אלכסנדר ולדרום לעבר הירקון. מסיבה זאת שמרו הגבעות בין הירקון לנחל אלכסנדר על צורתם המקורית. באזור שבין נחל אלכסנדר לחדרה שונה מעט הנוף ויש בו ערוצים מספר. רוחב הגבעות באזור כפר סבא כ - 7 ק"מ ובאזור חדרה כ - 4 ק"מ.
מרזבת השרון מרזבת השרון מכוסה בחולות האדומים ובאדמות סחף כבדות - בחלקן אדמות טרה רוסה, שמקורן בסחף נחלים. גובה פני המרזבה נע בין 60-25 מ' ויש לה שיפוע מתון לכיוון מערב המשפר את תנאי הניקוז. הגבול בין גבעות החול האדום ובין המרזבה אינו בולט ולעתים יש עירוב של קרקעות לאורך קו החיבור. באזור המגע עם ההרים קיימות מניפות סחף המביאות גם חלוקי נחל וחצץ. בקטעים המערביים יותר מכוסים החלוקים ושברי האבנים בקרקעות ובחולות.
פוריותן של אדמות המרזבה והעובדה שלא נוצרו בהן ביצות הביאו לעיבוד אינטנסיבי מאוד של השטח לאורך הדורות. בתקופות היסטוריות מסוימות היה השטח שלמרגלות ההרים, מרכזו של היישוב וציר מעבר חשוב בין צפון הארץ ודרומה. כאן עברה דרך הים ולכאן גלשו יישובי הבת של אזור ההר במאות הקודמות.
ד. מישור חוף יהודה
מישור חוף יהודה משתרע בין הירקון לבין שפכו של נחל שקמה. אורכו כ - 70 ק"מ ורוחבו נע בין 15 ק"מ בצפון ל - 30 ק"מ בדרום. במזרח נתחם המישור בגבעות השפלה שבהן הסלעים והקרקעות שונים. חוף הים כאן חולי ונעדר את המתלול החופי שמצוי בשרון.
החולות ופשטי הנחלים תופסים את מרבית השטח בחוף הדרומי ובאזור ראשון לציון לדוגמה, מגיע רוחב החולות לכ - 7 ק"מ. צורתו של קו החוף והקרבה למקור אספקת החול בדלתת הנילוס, מאפשרת לזרמי הים ולגלים לצבור כאן חולות.
רכסי הכורכר באזור זה אינם בולטים בנוף, משום שאינם רצופים ומכוסים בחלקם בחולות. יש הטוענים שבאזור זה ניתן להבחין בארבעה או חמישה רכסי כורכר ולא בשלושה כמו בשטח שמצפון לירקון. למרות אי הרציפות של הרכסים ניתן להבחין בשטח בסידור של גבעות הכורכר הפזורות בשורות. גם האבוסים שבין הרכסים מכוסים בחולות וניקוזם לים גרוע. בשל שטחי החולות הוסטו שפכי הנחלים צפונה, לעומת כיוון זרימתם בהגיעם למישור. תופעה זו ייחודית למישור החוף הדרומי שבו נוטה קו החוף לכיוון מערב בצורה קשתית. קרקעות האזור הן אדמות סחף כבדות המעורבות בחול אדום.
ה. חוף הנגב
בנגב מגיע מישור החוף לרוחבו המקסימלי, כ - 40 ק"מ בחלקו הדרומי. גבולותיו המזרחיים של האזור קשים להגדרה משום שאינם בולטים בנוף. המאפיין הבולט של אזור זה הם החולות הרבים המכסים ברציפות את רוב השטח, ודומים באופיים לחולות של צפון הנגב.
רכסי הכורכר: במישור חוף הנגב, יש מבחינים בחמישה רכסי כורכר לעומת השלושה הקיימים בשרון. הרכסים אינם רצופים והם מכוסים בחלקם בחולות ובאדמות סחף ולס.
אדמות הלס: חלק גדול משטחו של מישור חוף הנגב מכוסה באדמות לס שמקורו במדבריות הנגב וסיני. גודלם הזעיר של גרגירי הלס והרכבם החרסיתי גורם לתפיחתם בבואם במגע עם מים. התפיחה אוטמת את הקרקע ויוצרת מעין קרום דק המונע חלחול של מים לתוך הקרקע. תהליך זה גורם לשטפונות וליצירת נוף של בתרונות.
אגן נחל הבשור: את מרכזו של האזור תופס אגן הניקוז של נחל הבשור. נחל הבשור הוא בעל אגן הניקוז הגדול ביותר בין נחלי ארץ ישראל. שטח אגן הניקוז כ - 3,000 קמ"ר ויובליו העיליים מגיעים עד להר חברון ולמרכז הנגב. למרות שחלקו התחתון זורם באזור צחיח יחסית הזרימות בו חזקות למדי בשל מקורותיו ההרריים. אל נחל הבשור ניקווים מספר נחלים גדולים כגון נחל גרר ונחל באר שבע.
| סיכום |
למישור החוף, מסולם צור ועד לגבול מצרים, ישנם מאפיינים משותפים. עם זאת, למרות האחידות במבנה הגיאומורפולוגי ישנו גם שוני רב בין חלקיו השונים של האזור. רוחב המישור המשתנה במידה רבה מהצפון לדרום, משנה את היחס בין החלקים השונים של כל יחידת נוף. הבדלי האקלים בין האזורים הצפוניים לדרומיים השפיעו אף הם על התהליכים הגיאומורפולוגיים שעבר האזור ובנוסף השפיע גם הקשר בין היחידות לאזור ההר שממזרח לו.
קראו עוד:
המבנה הפיסי של מישור החוף (פריט זה)
אקלים מישור החוף
החי והצומח במישור החוף
החי והצומח במישור החוף : עולם החי
המים במישור החוף
ביבליוגרפיה:
- א' דגני, ד' גרוסמן וא' שמואלי (עורכים), השרון בין ירקון לכרמל, תל אביב 1990.
- ד' ניר, גיאומורפולוגיה של ארץ ישראל, ירושלים תשמ"ט.
- י' ניר, "מצוקי הכורכר בחוף הים התיכון של ישראל", אריאל, 106-105 (טבת תשנ"ה).
**********************************************************************
חוף ים הוא רצועת קרקע הנתונה להשפעתו החריפה של הים. רוחבה של הרצועה נע בין כמה עשרות מטרים לכמה קלומטרים, בהתאם לטופוגרפיה.
טיפוסי החוף : בארץ מבחינים בין חוף ים גבוה בו רכס הכורכר מצוי סמוך לקו המים (חוף נתניה, פלמחים,תל ברוך) וחוף ים נמוך בו ניכר מעבר הדרגתי בין משטחי החול הסמוכים לקו המים לדיונות המרוחקות מהחוף (חופי חיפה,קיסריה).
הגורמים הא-ביוטיים בחוף הים החולי:
אקלים
האקלים הוא ים תיכוני בעל טמפרטורות מתונות בשל הקרבה לים . שינויי הטמפ' היומיים והעונתיים אינם קצוניים . ממוצע המשקעים נע בין 400 ל- 800 מ"מ גשם בשנה (משקעים רבים בצפון מישור החוף ויורדים בדרום מישור החוף).
משטר הרוחות : ישנו משטר רוחות יציב בקיץ ובלתי יציב בחורף. בלילה נושבת רוח מהיבשה אל הים ובבוקר נושבת רוח מהים ליבשה. עוצמת הרוח מינמלית החצות הלילה , עולה עד הבוקר ומגיעה לשיא בשעות אחה"צ המאוחרות.
משטר המליחות : נקבע במידה רבה ע"י משטר הרוחות. הרוח מסיעה טיפות זעירות של מי ים והחוף נמצא תחת השפעת הרסס כל השנה. כמות המלח נמצאת היחס הפוך למרחק מהים :
המרחק מהים (מטר)
|
מליגרם מלח/מטר/12 שעות
|
70
|
184
|
150
|
69
|
350
|
46
|
גם הטופוגרפיה משפיעה על כמות הרסס המגיעה לקרקע. ראש המצוק זוכה ליותר רסס.
המלח נשטף מהחול בקלות ע"י הגשמים. שיא מליחות הקרקע הוא בסוף הקיץ ומינימום המליחות בסוף החורף. לכך יש השפעה על נביטת זרעי הצמחים בחוף להם דרושים מקסימום לחות ומינימום מליחות.
חקירת נביטת זרעי חבצלת החוף מראה כי עם שטיפת הזרעים במי גשם מעלה את אחוז הנביטה.
תשתית הקרקע: החול מכיל בעקר גרגרי קוורץ ומקבל תוספת של גיר מקונכיות של סרטנים ורכיכות. הרוחות בחוף גורמות לגרגרי החול הגסים להיות קרובים לחוף בעוד הגרגרים הדקים והעדינים נמצאים רחוק מהחוף. הגיר נחוץ ליצירת רכסי כורכר. בחוף בו כמות המשקעים גבוהה מ- 400 מ"מ לשנה אין יצירת רכסי כורכר כי הגיר נשטף ע"י הגשם.
החול בעל הגרגרים הגסים גורם לחילחול מהיר של מים לשכבות עמוקות, כך שכמות המים הזמינים בשכבות העליונות נמוכה.
הגורמים הביוטיים : צמחי חוף הים
הצומח ליד חוף הים מאופיים בחגורות/רצועות בהתאם למרחק מהים. יצירת רצועות הצומח מקורה בתנאים השונים השוררים במרחקים מסויימים מקו המים וכן מהתאמתם של הצמחים לתנאים אלו. ההתאמות קובעות את מידת עמידות הצמחים למליחות וכן עמידותם בפני כיסוי חול וחשיפת השורשים בחולות הנודדים. בנוסף קיימת זמינות נמוכה של מים כך שלעיתים מופיעים בחוף צמחים המאפיינים מדבר. החגורות שונות מעט בין החוף הנמוך והחוף הגבוה. אנו נאפיין את החוף הנמוך.
רצועת החוף הסטרילית : רצועה עקרה מצמחיה ורוחבה משתנה בהתאם לטופוגרפיה. רצועה זו נתונה להצפות חוזרות ונישנות כל השנה. ריכוז המלחים בה אינו מאפשר קיומם של רב הצמחים . לעיתים נמצא בה צמחים העמידים מאוד למליחות כמו לפופית החוף.
רצועת הרסס : ברצועה זו מצויים הצמחים העמידים למליחות : לפופית החוף, חבצלת החוף, מלחית אשלגנית, דו פרק חופי. במרחק גדול מהים נמצא מד חול דוקרני, לוטוס מכסיף , נר הלילה, ידיד החולות ואספסת הים.
רב המינים רב שנתיים. עם ההתרחקות מהים וייצוב החולות ניכרים יותר מיני צמחים ובהם יותר חד שנתיים.
רצועת החולות : החול המוסע מחוף הים מקורו באתיופיה והוא מגיע עם הנילוס אל חופינו. תנועת החול תלויה בעוצמת הרוח ובטופוגרפיה. מעצור בחול עשוי לעצור את תנועת החולות ולייצב אותם. בשנות ה- 60 נעשה נסיון מוצלח לייצב חולות ליד נתניה ע"י שתילת צמח בשם ידיד החולות. הצומח לא רק מייצב את החול אלא משנה תכונותיו הפיזיקליות (זמינות המים והמינרלים).
הטבלה הבאה מראה את תרומתו של ידיד החולות :
גובה מעל פני הקרקע (ס"מ)
|
מהירות הרוח בדיונה ללא צומח (מטר/שנייה)
|
מהירות הרוח בדיונה עם ידיד החולות (מטר/שנייה)
|
5
|
4.4
|
0.6
|
22
|
6.2
|
2.4
|
30
|
6.2
|
2.7
|
45
|
6.7
|
4.4
|
60
|
7.5
|
4.3
|
הטבלה מראה את ירידת עוצמת הרוח בעקר קרוב לקרקע – כך שלצמח שרוע יש יתרון וכן את תרומתו של ידיד החולות לירידה בעוצמת הרוח וייצוב החולות. צמח בודד יש ידיד החולות צובר 0.4 מטר מעוקב של חול סביבו. הצמח יוצר גבעות קטנות סביבו.
ברצועת החולות הנודדים נמצא צמחים בעלי עמידות בפני כיסוי חול כמו רבייה ע"י קנה שורש וכן צמחים העמידים בפני חשיפת השורשים כמו רותם המדבר ולענה חד זרעית שלשניהם שורשים עמוקים וניצני התחדשות בשורשים.
רצועת הרכס : הכוונה לרכס הכורכר . ברכס מוצאים צמחים המאפיינים את החורש הים תכוני כמו סירה קוצנית ואלת המסטיק וכן מוצאים צמחים מדבריים כמו רותם המדבר. הרוחות והרסס גורמים לצמחים להיות שרועים וכן רואים צריבות בחלק הצמח הפונה כלפי הים.
התאמות צמחים לתנאי חוף הים :
התגוננות מפני המלח בקרקע ורסס מי הים : נזקי המלח בצמחים מתבטאים בקושי לקלוט מים מהקרקע בשל הלחץ האוסמוטי הגבוה שלה (ריכוז מומסים גבוה) וכן בשל ההשפעה המזיקה של יוני הנתרן שבמלח על תהליכים שונים בצמח. רסס מי הים הנובע מטיפות מלח זעירות המומסות במי הים גורם אף הוא לבעיות. המלח מתייבש ויוצר צריבות ופגיעות הרקמה הצמחית וכן ליציאת מים מהעלים.
ההתאמות למליחות כוללות : * לחץ אוסמוטי גבוה במוהל התא
- עמידות התא בפני מלח (המלח מצטבר למשל בחלולית התא).
- בשרניות העלים
ההתגוננות בפני הרסס כוללת : * שריעות כך ששטח המגע עם הרוח קטן (לפופית החוף,חבלבל החוף)
- מעטה חלק של שכבה שומנית הנקראת קוטיקולה. שכבה זו דוחה את טיפות הרסס כך שהוא מחליק מהעלה. בנוסף הקוטיקולה מצמצמת את איבוד המים בתהליך הדיות. (חבצלת החוף).
- כסות של שער : השערות מונעות מגע ישיר עם המלח וכן משחיקת גרגרי החול. הם גורמות לעלים להראות בצבע אפור- כחלחל. השערות מחזירות קרינה ובכך מצמצמות את חימום הצמח והדיות וכן יוצרות מיקרואקלים לח סביב העלה, דבר המצמצם את איבוד המים בדיות.
התאמות ליובש :
- שורשים עמוקים (רותם המדבר, לענה חד זרעית).
- פיוניות בחריצים והעדר עלים בקיץ (רותם המדבר)
- עלים גלולים כך שהפיוניות חבויות בתוך העלה ושטח העלים קטן (ידיד החולות, מד חול דוקרני).
- קוטיקולה
- שערות
התאמת הפריחה : רב הצמחים בחוף פורחים בקיץ ,כאשר רסס מי הים מינימלי , הרוח חלשה ויש שפע מאביקים. רב הפרחים נותרים פתוחים פחות מ- 24 שעות כך שהם חשופים לתנאי החוף לזמן קצר. מחלקים אותם לפורחי בוקר ופורחי לילה (המאביקים שונים). לרובם עמידות בפני רסס (האבקה עמידה בחבצלת החוף ונר הלילה) או מבצעים האבקה עצמית כאשר הפרח טרם נפתח (ואינו חשוף לתנאים הקשים).
התאמות בפני כיסוי וחשיפת הצמח : שורשים עמוקים , ניצני התחדשות בשורשים (רותם,לענה) , התרבות ע"י קנה שורש (ידיד החולות, מד חול).
בעלי חיים בחוף הים החולי :
מחילות של סרטנים, מחילות של מכרסמים, צפורים כמו שחפים , צבי ים , זוחלים שונים.
صور يوم 25 أيار 20015
صور يوم 17 أيار 20015
صور يوم 29 آذار 20015
                        من هنا جولة 15 آذار 2015        עדעד כחול                
לטאת חולות החוף
שׁנונית חולות (שם מדעי: Acanthodactylus scutellatus) הינה זוחל ממשפחת הלטאיים סוג שנונית. גודלה קטן, עד 21 ס"מ, כאשר אורך הזנבמהווה פחות משני שלישים. משקלה עד 10 גרם לרוב. ראשה מחודד בקדמתו. לשנונית החולות סימן היכר המייחד אותה משאר בני סוגה: מגיני הגחון שלה סדורים באלכסונים היוצאים ממרכז הגחון ונמשכים אחורה ולצדדים, לעומת המינים האחרים בסוגה אצלם מגיני הבטן מסודרים בשורות ישרות, שתי וערב.
משמעות השם המדעי של שנונית החולות (scutellatus) הוא "מכוסה קשקשים קטנים".
צבע שנונית החולות לרוב צהבהב, בהתאם לסביבה החולית בה היא חיה. לעתים צבעה נוטה לגוון אפור או חום בהיר. על צבע רקע זה מפוזרים כתמים צרים וכהים, היוצרים דגם של רשת (ראו תמונה) הבולט יותר בזכרים. בשונה ממרבית מיני השנוניות הנפוצים בארץ, לא ניתן להבחין בפסי אורך אצל שנונית החולות. כמרבית המינים במשפחת הלטאיים, גם אצל שנונית חולות קיימים שינויי צבע פיזיולוגיים - בשעות החמות הגוונים בהירים יותר, בהשוואה לשעות הבוקר או אחר הצהריים בהן השנונית זקוקה לקרינת השמש על מנת לווסת את חום הגוף.
הזכר גדול מן הנקבה - ראשו ושורש זנבו עבים יותר.
הצעירים דומים בצבעם לבוגרים.
שנונית החולות שוכנת בישראל בחולות מערב הנגב ובחולות של דרום מישור החוף, בנוף של חולות נודדים ומיוצבים למחצה. בעבר הייתה נפוצה גם עד הרצליה ושפיים בצפון, אך העיור המתקדם בארץ, שגרם להשמדת בית גידולה, כנראה הביא לכך שאין עוד פרטים צפונה לחולות בת ים וחולון. באזורים בהם מצויה שנונית חולות, היא עשויה להיות בחפיפה עם מינים אחרים מהסוג שנונית. מדרום לנחל הירקון, קיימת חפיפה בתפוצת שנונית חולות עם המין שנונית השפלה (שם מדעי: Acanthodactylus schreiberi), ואנו עדים לחלוקה בין שני המינים ברמת תת-בתי הגידול שבשטח: שנונית חולות מאכלסת חולות נודדים ומיוצבים-למחצה, וככל שהחולות יותר מיוצבים (פחות נודדים) היא נעלמת ומחליפה אותה שנונית השפלה. בדרום מישור החוף, שני המינים הללו מהווים הלכה למעשה סמנים (אינדיקטורים) לרמת יציבות החולות, למשל במחקר ארוך-הטווח הנערך בשמורת חולות ניצנים[1]. מחקר שנערך בעבר בחולות חולון מצא ששני המינים מסוגלים לחיות באותו אזור בזכות חלוקת משאבים שונה בכל מין, אשר מונעת תחרות ישירה בשנים בהן תנאי האקלים וכמות המזון ממוצעים[2]; בשנת בצורת עלולה להיווצר תחרות ביניהם. בחולות מערב הנגב ובחולות צפון סיני, קיימת חפיפה באתרים רבים בין שנונית חולות לבין המין שנונית ארוכת-כף (שם מדעי: Acanthodactylus aegyptius), כאשר האחרונה מחליפה את שנונית חולות בבתי גידול של החולות הנודדים ביותר.
שנונית החולות פעילה ביום ומתחפרת בחול היטב. מחילותיה אינן עמוקות והיא שוכנת בהן בלילה ובקיץ בשעות החמות. כשהיא מגלה אויב היא אצה למחילה, בין אם היא שלה אם לאו.
עונת הרבייה של שנונית חולות מתחילה בסוף החורף. בתקופה זה הזכר שומר על נחלתו שמקיפה את מחילתו, תוך שהוא מחזר אחר נקבות ומנסה להזוודג עימן ובמקביל מגרש זכרים אחרים הנחשבים "פולשים" לנחלתו. הנקבה מטילה באביב 3-6 ביצים מוארכות, בעלות קליפה גמישה. הצעירים בוקעים בחודשי יוני ואוגוסט. אורכם לאחר הבקיעה הוא 7-8 ס"מ, והם שוקלים כ-0.5 גרם. בצפון סינינתפסו צעירים בגודל זה גם באפריל.
**********************************************************************
סרטן החולות
אורך גופו יכול להגיע עד 35 מ"מ והוא חי בקבוצות גדולות. סרטן זה יכול לנוע על צידו וכך הוא חופר את מחילתו. בכל מחילה חי סרטן אחד ובמחילה מעט מים. עלעלי הזימים אצל הסרטן מוגנים על ידי השלד החיצוני ומספרם קטן יחסית ולכן לא נצמדים זה לזה.
סרטן זה פעיל בקיץ בעיקר בלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. באביב ובסתיו הפעילות היא ביום ובחורף הוא כמעט ולא יוצא ממחילתו. הוא ניזון בעיקר מסרטנים קטנים ומיצורים ימיים קטנים הנפלטים מהים.
תקציר למישור החוף, מראש הנקרה ועד לגבול מצרים, ישנם מאפיינים משותפים, אך יש גם שוני רב בין חלקיו השונים של האזור. רוחב המישור המשתנה במידה רבה מהצפון לדרום, והבדלי האקלים בין האזורים הצפוניים לדרומיים השפיעו על התהליכים הגיאומורפולוגיים שעבר האזור. על המאפיינים, הטופוגרפיה, והתהליכים שעיצבו את מישור החוף, וחלוקת מישור החוף ליחידות משנה. |
|
המונח "מישור החוף" משלב שני מושגים גיאוגרפיים נפרדים: מישור וחוף. מישור החוף של ארץ ישראל מהווה יחידת נוף המשלבת טופוגרפיה מישורית וחוף ים. ייחודו של מישור החוף הארצישראלי בשילוב שני המרכיבים.
מישור החוף, יחידת הנוף המערבית של ארץ ישראל מוגבלת, ממזרחה בגבעות השפלה ובשדרת ההר ובמערבה בים התיכון ומשתרעת מגבול הלבנון בצפון ועד לחופי סיני שבדרום.
לקו החוף של ארץ ישראל שני מאפיינים בולטים:
א. קו חוף קשתיקו החוף הארצישראלי מתמשך בצורה קשתית מצפון-מזרח לדרום-מערב. הסיבה לכך נעוצה במבנה הגיאולוגי של פני הארץ. קיימת התאמה בין צורתו וכיוונו של קו החוף לבין כיוונה של רצועת ההרים שממזרחו. התאמה זו גדולה במיוחד במרכז הארץ, בהרי יהודה ובשומרון וקיימת במידה פחותה גם בהרי הגליל ובצפון הנגב. בכרמל, בו חודרים ההרים לים, יש אי-התאמה בין קו החוף לאזור ההר. התעגלות קו החוף בדרום הארץ קשורה להצטברות של חולות.
צורת קו החוף ביחס לכיוון ההר המרכזי
ב. קו חוף חלק, מועט במפרציםקו החוף של ארץ ישראל, למעט מפרץ חיפה ובליטות קטנות ביפו ובעתלית, הינו חלק וחסר מפרצים. החוף של ישראל מהווה אזור מעבר בין החופים החלקים של דרום הים התיכון וצפון אפריקה לבין החופים המפורצים האופייניים לצפון הים התיכון (מלבנון וצפונה דרך טורקיה ועד לחופי ספרד). רכס ראש הנקרה נחשב לגבול בין החופים המפורצים בצפון לבין החופים החלקים בדרום. שלושת המפרצים בחופה של הארץ, בחיפה, בעתלית וביפו, נוצרו משילוב של תהליכי הרבדה ופעולות טקטוניות. באזור יפו קיימת בליטה בקו החוף, שנוצרה מהימצאותו של קו סיסמי, שגרם להעתקה אופקית של החוף. במפרץ עתלית, נסיגת החוף נגרמה כפי הנראה כתוצאה מההעתק של נחל מערות, שכיוונו דרום-מזרח צפון-מערב ומגיע אל צפונו של מפרץ עתלית העתק זה גרם כפי הנראה להטבעת חלק מרכס הכורכר, כך שחלקו נמצא היום מתחת למפלס פני הים וחלקו יוצר את המצוק החופי המפורץ. גם את מפרץ חיפה יצר תהליך טקטוני ברור. המפרץ נוצר מהזווית שבין קו ההעתק התוחם את הכרמל מצפון לבין קו החוף. גם בחלקו הצפוני נתחם מפרץ חיפה על ידי קו שבר גיאולוגי, המפריד בין הגליל התחתון לגליל העליון ומגיע לחוף מדרום לעכו. לקו זה יש המשך גם במפתן היבשת מתחת לפני הים.
במפרץ חיפה ישנם גם משקעים חוליים עמוקים, שהורבדו בתוך המפרץ ויצרו את חופיו החוליים.
למישור החוף שני מאפיינים בולטים.
א. רוחבו של מישור החוףרוחב המישור אינו אחיד והוא הולך ומתרחב כלפי דרום. רוחבו של המישור נע בין כ - 4 ק"מ באזור שמדרום לראש הנקרה ועד לכ - 40 ק"מ באזור רצועת עזה. התרחבותו של המישור בחלק הדרומי נובעת מאספקה של חולות שהגיעה מכיוון דרום, מהסחף שהנילוס הביא אל הים. תוספת החולות היא גם שגרמה לנטיית קו החוף לכיוון דרום-מערב בדרום הארץ ולכך שבצפון הארץ רצועת החולות צרה יותר.
ב. הטופוגרפיה של מישור החוףגובהו הממוצע של השטח נע בין גובה פני הים לגובה של כ - 300-100 מ' מעל פני הים. במישור החוף של ארץ ישראל שיפועי השטח לרוב מזעריים והפרשי הגובה בין הנקודות השונות אינו עולה על עשרות מטרים. מישוריות האזור נובעת בעיקר מהמבנה הגאולוגי ומכיסוי השטח על ידי אדמות סחף וחולות. פוגמים באחידות המישור שלושה רכסי כורכר, שבחלק הצפוני של האזור נושקים לקו המים ויוצרים מצוק חופי. בשתי נקודות חוצה רכס הרים את השטח המישורי ומגיע עד לים: האחת ברכס הכרמל והשנייה בראש הנקרה. בשני המקרים מדובר ברכס הרים ניצב לקו החוף ומורדותיו מגיעים עד לקו המים.
החוקרים מייחסים את היווצרות מישור החוף לתקופת הפליסטוקן. בפליסטוקן התקיימו תקופות קרח, שבהן היתה ירידת מפלס פני הים. בין תקופות הקרח היו תקופות בין-קרחוניות, שבהן עלה מפלס הים.
החוקרים סבורים שבתקופת הפליסטוקן היו חמישה מחזורים של קיפאון והפשרה של קרחונים. לדעתם, רכסי הכורכר שנוצרו במישור החוף הם תוצר של קווי חוף קדומים. כאשר הים נסוג, פעלו על החוף תהליכי סחיפה, השקעה וגידוד שכתוצאה מהם נוצרו סלעי הכורכר ושקעו חלק מהחולות של מישור החוף. הימצאותם של שלושה רכסי כורכר או חמישה במישור החוף הדרומי, הם עדות להצפות ונסיגות של הים בתקופות הקרח והתקופות שביניהן.
היווצרות הכורכר
הכורכר הוא סלע משקע חופי אשר נוצר על ידי התאבנות דיונת חול שהיתה לאורך קו המים. הסלע בנוי מגרגירי קוורץ המלוכדים בתמיסות גירניות (קרבונט). בצפון הארץ מתחלפים לעתים גרגירי הקוורץ בגרגרים גירניים, גסים יותר. דרגת הקושי של הכורכר ומידת התפוררותו שונה בהתאם לעצמת הליכוד של הגרגרים. במקומות מסוימים ניתן לראות בשכבות הכורכר סימני עיצוב על ידי הרוח, כגון שיכוב צולב, המעידים על כך שהכורכר היה פעם גבעת חול ניידת.
שקיעת החוף
תוך כדי היווצרות רכסי הכורכר, עבר קו החוף גם תהליכים של שבירה ושקיעה. התרוממות שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל, לוותה בשקיעה של החוף. בדיקות גיאולוגיות וארכיאולוגיות מוכיחות, שהחוף נמצא בתהליך של שקיעה איטית. עדות ברורה לכך הוא הימצאו של רכס הכורכר המערבי, שנוצר ביבשה, מתחת לפני הים בעומק המגיע לעתים לכמה עשרות מטרים. יש המסבירים את שקיעת החוף גם על ידי הימצאותו של קו שבר גיאולוגי לאורך החוף, שגרם להיווצרותו של מצוק הכורכר בסמוך לקו המים.
שרידים ארכיאולוגיים של אתרי התיישבות לאורך החוף, המצויים כיום מתחת לפני המים ונמלו השקוע של הורדוס בקיסריה הם עדות ברורה לשקיעת קו החוף באלפיים השנים האחרונות.
ניתן לחלק את חופי הארץ לשני סוגים על פי סוג החומר הבונה אותם. חופים הבנויים סלעי כורכר ומצויים בעיקר בצפון הארץ וחופים חוליים, בעיקר בדרום הארץ.
החופים הכורכריים
חופים אלו אופייניים לקטע החוף מאזור יפו וצפונה. באזורים אלו מגיע רכס הכורכר המערבי עד לקו המים ויוצר מצוק חופי. בחלק הדרומי של מישור החוף, מיפו ועד לרפיח, המצוק פחות מפותח, למעט קטעים קצרים בחופי ראשון לציון, אשקלון, זיקים וברצועת עזה. לגובהו המירבי מגיע המצוק בחוף השרון. מגבעת אולגה וצפונה, עד לחופי עתלית רכסי הכורכר נמוכים ומקוטעים וברוב המקרים החוף הוא סלעי, עם טבלאות גידוד ולא מצוקי.
את מצוק הכורכר המתנשא כמה עשרות מטרים מעל לקו המים חוצים בשרון הנחלים אלכסנדר ופולג, אשר ייתכן שנוצרו עוד קודם להיווצרות המצוק. בדרום נחצה המצוק על ידי נחל עזה. למעט מקרים אלו, לא חוצים את המצוק החופי נחלים גדולים, בשל הקושי של המים לחצות רכס סלעים גבוה.
בשל קרבתו של המצוק לגלי הים הוא הולך ונהרס על ידם, במיוחד בעונת החורף כאשר הים סוער. תהליך זה הקרוי גידוד, מכרסם במצוק הכורכר ומפיל ממנו גושים גדולים לחוף הים. באזור הרצליה וחוף נתניה נראים גושי סלע גדולים על החוף. סלעים אלו שומרים במידת מה על בסיס המצוק משום שהם סופגים ראשונים את מכות גלי הים. תהליך נסיגת המצוק יוצר לעתים צנירים ומערות בסלעי הכורכר. הצנירים נוצרים כאשר השכבה העליונה של הכורכר קשה יותר מהשכבות התחתונות. גלי הים, שמכים בדרך כלל בגובה נמוך יחסית, הורסים את השכבות החלשות ומשאירים את השכבה העליונה תלויה ללא בסיס. שכבה זו יכולה להישאר זמן רב, אולם עלולה גם להתמוטט.
במקומות שבהם נקטע המצוק נוצרו מפרצים חוליים זעירים. בקטע שבין דור לעתלית מצוי כורכר מסוג עמיד ולכן גלי הים יצרו בו מערות וחללים. בקטע זה בולט לוח הגידוד בגובה של 25-20 ס"מ מעל מפלס פני הים. לוח זה מתכרסם על ידי הגלים, והכיסים שנוצרו בו יצרו בית גידול מיוחד לבעלי חיים ימיים (על כך בפרק על החי), המסייעים בהרס הסלעים על ידי יצירת מחילות ונקבוביות. לוח הגידוד מסתיים בתוך הים ונופל כקיר אנכי לעומק של כשני מטרים עד לקרקעית הים.
בחלק הצפוני של מישור החוף, מחיפה וצפונה, בונה רכס הכורכר השני את קו החוף. באזור זה טבוע רכס הכורכר המערבי בתוך הים, חלקו הגדול נהרס ושייריו נראים מעל פני הים בשורה של איים קטנים הנמצאים במרחק של 4-2 ק"מ מהחוף.
מרבית החופים החוליים בארץ מצויים מאזור יפו ודרומה. חולות החוף כיסו את השטח בתקופה גיאולוגית מאוחרת יחסית, בתקופת הרביעון. החולות חדרו למעמקי מישור החוף באותם מקומות שבהם לא נחסמו על ידי מכשולים טופוגרפיים. החולות במישור החוף מגיעים משני מקורות עיקריים:
א. חולות שמקורם בבלית סלעי ההר. חולות אלו מכילים מרכיבים גירניים. תהליכי סחיפה מביאים את הבלית המתרכזת בעיקר בשפכי הנחלים ולמרגלות ההרים.
ב. חולות המגיעים מהים. חולות אלו מכילים מרכיבים צורניים (קוורציים). גלי הים וזרמיו מעבירים את החולות מאזורים שמדרום לארץ ישראל. חולות אלו נוצרו בבלייה של סלעי יסוד המצויים במרכז יבשת אפריקה, בהרי אתיופיה ובסודן והם נשאו אל הים התיכון בעיקר על ידי מי הנילוס.
כיוון תנועת החולות מושפע מכיוון זרמי הים האופייניים לחופי הארץ ומכיוון הרוחות. היות שבארץ כיוון הרוחות וכיוון הזרם החופי הוא בדרך כלל מדרום-מערב לצפון-מזרח - זהו גם כיוון תנועת החולות. החולות הנמצאים בתנועה מתמדת מכסים את הטופוגרפיה הקודמת. הם מפסיקים להתפשט כאשר הם נעצרים על ידי מכשולים טופוגרפיים, כגון רכסי הכורכר. כיום נחסמת חדירת החולות גם על ידי צמחייה נטועה, כבישים ואזורים בנויים.
החולות חודרים עמוק לתוך היבשת באזור שפכי הנחלים, כמו באזור שפך הירקון והאיילון. בשפכי הנחלים גורמת לעתים חדירת החולות לסתימת האפיק, במיוחד בעונת הקיץ כאשר זרימת המים חלשה.
הסעה של חולות מהדלתה של הנילוס לחופי ארץ ישראל.
החיצים מראים את כיוון הסעת החול.
בעקבות בניין סכר הנילוס פחתה זרימת החולות לחופי הארץ.
נחלק את רצועת מישור החוף לחמישה חלקים ונדון בכל אחד מהם בנפרד.
א. חוף הגליל
את מישור חוף הגליל ניתן לחלק לשניים. מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו, שאורכו כ - 14 ק"מ והמישור שבין עכו לחיפה, הנקרא גם עמק זבולון ואורכו כ - 18 ק"מ.
המישור שבין ראש הנקרה לעכורצועת מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו הולכת ומתרחבת כלפי דרום. רוחבה בצפון 4-3 ק"מ ובאזור עכו 7-6 ק"מ. החולות המצויים לאורך החוף הצפוני מכילים כ - 95% מרכיבים גירניים, שמקורם בבליית סלעי הגיר שבאזור הגליל.
רכס הכורכר המערבי מצוי כאן בתוך הים ומופיע בשתי שורות של איים, שהם למעשה שוניות גידוד שנותרו מהרכס שהתבלה. רוב האיים נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מהחוף, וקבוצת איים בודדת נמצאת במרחק של כקילומטר אחד מהחוף. עוצמת הבלייה של הרכס המערבי באזור זה קשורה במבנה הכורכר כאן, שמכיל מרכיבים גירניים באחוז גבוה יותר מזה של הרכס באזורים הדרומיים יותר. גרגירי הגיר, שמרכיבים את הסלעים מתבלים ביתר קלות, בהשוואה לגרגירי הקוורץ ויש בסלעים תופעה של טרשונים. המפרצונים שנוצרו כאן אפשרו בניית נמלים קטנים שאפיינו את העולם העתיק. עכו ואכזיב הן דוגמאות לנמלים כאלו. רכס הכורכר התיכון הבונה את קו החוף אינו רציף. זהו רכס נמוך יחסית היוצר נוף גבעות לאורך החוף. חולות מצויים כאן בעיקר בשפך נחל הגעתון. רכס הכורכר המזרחי גובהו 40-30 מ' מעל פני הים וניתן לראותו מהאזור שבסמוך לעכו בדרום ועד לרכס חניתה בצפון.
המישור שבין חיפה לעכו - מפרץ חיפה ועמק זבולוןמישור החוף שבין עכו לחיפה תחום בין שני קווי העתק גיאולוגיים. בצפון קו העתק של בקעת בית הכרם ובדרום קו ההעתק שגרם להתרוממות רכס הכרמל. בין שני קווים אלו מצוי בקע גיאולוגי, שאפשר בתקופת הרביעון להצפות ימיות לחדור למעמקי היבשת וכך התפתח מישור חוף רחב יחסית המגיע עד לעומק של 10-5 ק"מ. מישור זה ידוע בכינויו "עמק זבולון". רכסי הכורכר אינם נראים בעמק זבולון מעל פני השטח אולם הם קבורים מתחת לחולות במעמקי האדמה. חדירת חולות אל הבקע הגיאולוגי גרמה לכיסוי הרכסים הקדומים. בשונה משאר אזורי מישור החוף, הטופוגרפיה כאן מישורית לחלוטין, רק בצדו המזרחי של העמק, סמוך לגבעות אלונים-שפרעם, ישנה התרוממות בולטת.
במישור שבין חיפה לעכו ניתן להבחין בשלוש רצועות: במערב רצועת החולות, שרוחבה כשני קילומטר, ובנויה מחולות קוורציים שמקורם בים. במרכז, קרקעות הידרומורפיות של ביצות לשעבר, שבהן עובר ערוץ נחל הנעמן. אזור הנחל וסביבתו הקרובה היה מכוסה בעבר בביצות ומלחות ועל אף ניקוז הביצות במאה האחרונה, יש בו עדיין הצפות בשטפונות החורף הכבדים. הרצועה השלישית במזרח, מכוסה בקרקעות סחף, שהובאו על ידי נחלים מהרי גליל התחתון.
החולות באזור הקשו על נחלי הגליל התחתון לפרוץ את דרכם לים ו"אילצו" אותם להתאחד. מסיבה זו ישנן רק שתי פרצות של נחלים לים: נחל נעמן בחלק הצפוני והקישון בחלק הדרומי.
המשקעים המצויים בחוף הגליל בשפע, מי התהום הגבוהים והקרקעות הפוריות מאפשרים כאן קיומה של חקלאות אינטנסיבית. בשל כך נחשבה נחלת שבט אשר שהתיישב באזור כנחלה משובחת ככתוב: "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט כ).
ב. חוף הכרמל
מישור חוף הכרמל משתרע לאורך של כ - 30 ק"מ מרכס הכרמל ועד לשפכו של נחל תנינים. רוחבו משתנה מכ - 70 מ' מול כף הכרמל עד לכ - 5 ק"מ סמוך למושב הבונים. רצועת החוף כאן צרה במיוחד בשל קרבתו היחסית של הר הכרמל אל הים. מאותה סיבה גם הנחלים כאן קצרים ומנקזים שטחים קטנים יחסית במערב הכרמל. נחלים אלו דלים במים ומימיהם נספגים בקרקע עוד בטרם יפרצו את רכס הכורכר.
רכס הכורכר המערבי בחוף הכרמל אינו רציף והוא מופיע בצורת שתי שרשרות מקבילות של גבעות נמוכות. תהליכי הגידוד יצרו כאן נופים ייחודיים ולכן נחשב אזור זה לאחד החופים הסלעיים היפים בארץ ישראל. הים שחודר בין הגבעות יוצר מפרצונים קטנים, ורכסי הכורכר הנמוכים מתנשאים רק מספר מטרים מעל גובה פני הים. חדירת הים לתוך הסלעים יצרה לגונות. את הלגונות והמפרצונים ניצל האדם בעת העתיקה לעגינה ולמלאכות שונות כגון הפקת ארגמן או צביעת בדים.
רכס הכורכר התיכון נמשך ברציפות מנחל תנינים עד לנחל מגדים. אורכו כ – 20 ק"מ ורוחבו הממוצע כ - 250 מ'. גבהו נע בין 35-25 מ' מעל פני הים אך הוא מתנשא רק ב - 15 מטרים מעל סביבתו. בשל הצפתו מספר פעמים על ידי הים יש בו משקעים ימיים ויבשתיים לסירוגין. ברכס זה נחשפו שרידים של תרבויות פרהיסטוריות, שהתקיימו כאן כאשר השטח היה בתחומי היבשה. נחלי הכרמל, שלא הצליחו לחצות את רכס הכורכר חייבו חציבה מלאכותית להעברת המים ומניעת היוצרות ביצות. בנחל דליה ובנחל מערות ניתן לראות עד היום שרידי חציבה קדומים. בתקופות שבהן לא נשמרה החציבה והמים נחסמו בדרכם אל הים נוצרו ביצות. כיום עודפי המים באזור זה מנוצלים לגידול דגים בברכות.
מהרכס המזרחי כמעט לא נותרו שרידים בחוף הכרמל וניתן לראות ממנו רק קטע קטן מאוד למרגלות המדרון הדרום מערבי של הכרמל. בין מורדות הכרמל והרכס התיכון הצטברו אדמות סחף רבות, בשטח זה קיימות גם מניפות סחף ומדרגות חוף קדומות.
ג. השרון
מישור השרון הוא הקטע שבין שפכו של נחל תנינים ובין הירקון. באזור השרון נראים בשטח המבנים הטופוגרפיים האופיינים למישור החוף באופן בולט .
מקובל לחלק את השרון לשלוש רצועות אורך:
רכסי הכורכר והאבוסיםרכסי הכורכר בשרון מהוים את הרצועה המערבית שרוחבה 7-4 ק"מ. רצועה זו בנויה משלושה רכסי כורכר מקבילים וביניהם שני "אבוסים" - עמקי אורך.
רכס הכורכר המערבי יוצר בחוף השרון מדרונות תלולים, לעתים אנכיים, היוצרים הפרדה ברורה בין מישור החוף ובין רצועת חוף הים. המתלול החופי בולט במיוחד בקטע שבין נתניה לכפר ויתקין. גובהו בין 40-15 מ' והוא משתפל מדרום לצפון. הוא בנוי מאבני כורכר בדרגות ליכוד שונות וביניהן רבדים של חול אדום. המתלול שמתנשא מעל קו החוף נהרס בהתמדה על ידי הים ויש בו מפולות רבות. החוף החולי כאן צר מאוד ולעתים מגיע הרכס עד לקו המים ממש. לאורך קו המים מוצאים סלעי חוף כורכריים וטבלאות גידוד.
האבוס המערבי, בין הרכס המערבי לרכס התיכון, מכוסה לעתים בחולות נודדים ולעתים בחול אדום. רוחבו הממוצע 500 מ' וכיום עובר בו כביש החוף. האבוס מופיע כעמק ברור באותם קטעים שבהם יש רציפות במהלכם של רכסי הכורכר משני עבריו.
הרכס התיכון הוא הבולט שברכסי הכורכר בשרון. הרכס צר, 300 מ' עד 400 מ', ומהלכו כמעט ואינו מופרע. הרכס מצוי במרחק של כקילומטר מקו החוף וגובהו מגיע ל - 30 מ' בצפונו ועד לכ - 50 מ' בחלקו הדרומי. לרכס מדרונות תלולים לכיוון מזרח ומדרונות מתונים לכיוון מערב. רציפותו של הרכס מנעה ניקוז של הנחלים המגיעים ממזרח אל הים ולכן נוצרו ביצות ממזרח לו. כיום בנויות עליו הערים תל אביב, הרצליה וחדרה.
האבוס המזרחי נמצא בין הרכס התיכון לרכס המזרחי, נמוך יותר מהאבוס המערבי וגבהו כ - 10 מ' מעל פני הים. יש הסבורים שבעבר הגיאולוגי היתה כאן לגונה המוצפת במי ים. בתקופות ההיסטוריות היה שטח זה מוצף בביצות ורק חציבות מלאכותיות ברכס הכורכר איפשרו ניקוז המים לים. חציבות עתיקות כאלו קיימות באפיקי הנחלים פולג והרצליה. הקרקעות האופייניות לאזור זה הן קרקעות חמרה וחול אדום.
הרכס המזרחי מצוי במרחק של כ - 2 ק"מ מהרכס התיכון והוא מכוסה ברובו בחול אדום ומכאן שמו "הרכס האדום". רכס זה תוחם את הרצועה המערבית של השרון ונראה בשטח כגבעות מאורכות המסודרות בשרשרת. גובה הכורכר כ - 40 מ' אך שכבות החול האדום שמעליו מגביהות את הרכס עד לכ - 85 מ' באזור רעננה או לכ - 50 מ' באזור חדרה. אי רציפותו של הרכס, בשונה מהרכס התיכון, מאפשר לנחלים לחצות אותו בדרכם לים.
גבעות החול האדום זהו אזור של גבעות גליות המצויות בין רכס הכורכר המזרחי לבין מרזבת השרון. גבעות החול האדום בשרון נוצרו בתקופת הפליסטוקן והורבדו על גבי משקעים ימיים וחופיים קדומים.
החול האדום בנוי מגרגירי קוורץ, שבתנאי האקלים הים תיכוני קיבלו ציפוי דק של אבק. תהליכי חימצון של גרגירי החול גרמו למרכיבי הברזל לקבל צבע אדמדם ומכאן השם חולות אדומים. בתנאים של שטיפה חזקה מופרדים הגרגירים מהציפוי ונוצרת שכבת נזאז, המהווה מטרד לחקלאים בשל אטימותה למים ובכך שהיא מונעת התפתחות שורשים לעומק הקרקע.
את גבעות החול האדום שבין נחל הירקון לנחל אלכסנדר לא חוצים ערוצים וזאת משום שהחולות הסיטו את הערוצים וניקזו אותם לכיוון צפון לנחל אלכסנדר ולדרום לעבר הירקון. מסיבה זאת שמרו הגבעות בין הירקון לנחל אלכסנדר על צורתם המקורית. באזור שבין נחל אלכסנדר לחדרה שונה מעט הנוף ויש בו ערוצים מספר. רוחב הגבעות באזור כפר סבא כ - 7 ק"מ ובאזור חדרה כ - 4 ק"מ.
מרזבת השרון מרזבת השרון מכוסה בחולות האדומים ובאדמות סחף כבדות - בחלקן אדמות טרה רוסה, שמקורן בסחף נחלים. גובה פני המרזבה נע בין 60-25 מ' ויש לה שיפוע מתון לכיוון מערב המשפר את תנאי הניקוז. הגבול בין גבעות החול האדום ובין המרזבה אינו בולט ולעתים יש עירוב של קרקעות לאורך קו החיבור. באזור המגע עם ההרים קיימות מניפות סחף המביאות גם חלוקי נחל וחצץ. בקטעים המערביים יותר מכוסים החלוקים ושברי האבנים בקרקעות ובחולות.
פוריותן של אדמות המרזבה והעובדה שלא נוצרו בהן ביצות הביאו לעיבוד אינטנסיבי מאוד של השטח לאורך הדורות. בתקופות היסטוריות מסוימות היה השטח שלמרגלות ההרים, מרכזו של היישוב וציר מעבר חשוב בין צפון הארץ ודרומה. כאן עברה דרך הים ולכאן גלשו יישובי הבת של אזור ההר במאות הקודמות.
ד. מישור חוף יהודה
מישור חוף יהודה משתרע בין הירקון לבין שפכו של נחל שקמה. אורכו כ - 70 ק"מ ורוחבו נע בין 15 ק"מ בצפון ל - 30 ק"מ בדרום. במזרח נתחם המישור בגבעות השפלה שבהן הסלעים והקרקעות שונים. חוף הים כאן חולי ונעדר את המתלול החופי שמצוי בשרון.
החולות ופשטי הנחלים תופסים את מרבית השטח בחוף הדרומי ובאזור ראשון לציון לדוגמה, מגיע רוחב החולות לכ - 7 ק"מ. צורתו של קו החוף והקרבה למקור אספקת החול בדלתת הנילוס, מאפשרת לזרמי הים ולגלים לצבור כאן חולות.
רכסי הכורכר באזור זה אינם בולטים בנוף, משום שאינם רצופים ומכוסים בחלקם בחולות. יש הטוענים שבאזור זה ניתן להבחין בארבעה או חמישה רכסי כורכר ולא בשלושה כמו בשטח שמצפון לירקון. למרות אי הרציפות של הרכסים ניתן להבחין בשטח בסידור של גבעות הכורכר הפזורות בשורות. גם האבוסים שבין הרכסים מכוסים בחולות וניקוזם לים גרוע. בשל שטחי החולות הוסטו שפכי הנחלים צפונה, לעומת כיוון זרימתם בהגיעם למישור. תופעה זו ייחודית למישור החוף הדרומי שבו נוטה קו החוף לכיוון מערב בצורה קשתית. קרקעות האזור הן אדמות סחף כבדות המעורבות בחול אדום.
ה. חוף הנגב
בנגב מגיע מישור החוף לרוחבו המקסימלי, כ - 40 ק"מ בחלקו הדרומי. גבולותיו המזרחיים של האזור קשים להגדרה משום שאינם בולטים בנוף. המאפיין הבולט של אזור זה הם החולות הרבים המכסים ברציפות את רוב השטח, ודומים באופיים לחולות של צפון הנגב.
רכסי הכורכר: במישור חוף הנגב, יש מבחינים בחמישה רכסי כורכר לעומת השלושה הקיימים בשרון. הרכסים אינם רצופים והם מכוסים בחלקם בחולות ובאדמות סחף ולס.
אדמות הלס: חלק גדול משטחו של מישור חוף הנגב מכוסה באדמות לס שמקורו במדבריות הנגב וסיני. גודלם הזעיר של גרגירי הלס והרכבם החרסיתי גורם לתפיחתם בבואם במגע עם מים. התפיחה אוטמת את הקרקע ויוצרת מעין קרום דק המונע חלחול של מים לתוך הקרקע. תהליך זה גורם לשטפונות וליצירת נוף של בתרונות.
אגן נחל הבשור: את מרכזו של האזור תופס אגן הניקוז של נחל הבשור. נחל הבשור הוא בעל אגן הניקוז הגדול ביותר בין נחלי ארץ ישראל. שטח אגן הניקוז כ - 3,000 קמ"ר ויובליו העיליים מגיעים עד להר חברון ולמרכז הנגב. למרות שחלקו התחתון זורם באזור צחיח יחסית הזרימות בו חזקות למדי בשל מקורותיו ההרריים. אל נחל הבשור ניקווים מספר נחלים גדולים כגון נחל גרר ונחל באר שבע.
למישור החוף, מסולם צור ועד לגבול מצרים, ישנם מאפיינים משותפים. עם זאת, למרות האחידות במבנה הגיאומורפולוגי ישנו גם שוני רב בין חלקיו השונים של האזור. רוחב המישור המשתנה במידה רבה מהצפון לדרום, משנה את היחס בין החלקים השונים של כל יחידת נוף. הבדלי האקלים בין האזורים הצפוניים לדרומיים השפיעו אף הם על התהליכים הגיאומורפולוגיים שעבר האזור ובנוסף השפיע גם הקשר בין היחידות לאזור ההר שממזרח לו.
קראו עוד:
המבנה הפיסי של מישור החוף (פריט זה)
אקלים מישור החוף
החי והצומח במישור החוף
החי והצומח במישור החוף : עולם החי
המים במישור החוף
ביבליוגרפיה:
מישור החוף, יחידת הנוף המערבית של ארץ ישראל מוגבלת, ממזרחה בגבעות השפלה ובשדרת ההר ובמערבה בים התיכון ומשתרעת מגבול הלבנון בצפון ועד לחופי סיני שבדרום.
| קו החוף |
לקו החוף של ארץ ישראל שני מאפיינים בולטים:
א. קו חוף קשתי.
ב. קו חוף חלק, מועט במפרצים.
א. קו חוף קשתיקו החוף הארצישראלי מתמשך בצורה קשתית מצפון-מזרח לדרום-מערב. הסיבה לכך נעוצה במבנה הגיאולוגי של פני הארץ. קיימת התאמה בין צורתו וכיוונו של קו החוף לבין כיוונה של רצועת ההרים שממזרחו. התאמה זו גדולה במיוחד במרכז הארץ, בהרי יהודה ובשומרון וקיימת במידה פחותה גם בהרי הגליל ובצפון הנגב. בכרמל, בו חודרים ההרים לים, יש אי-התאמה בין קו החוף לאזור ההר. התעגלות קו החוף בדרום הארץ קשורה להצטברות של חולות.
צורת קו החוף ביחס לכיוון ההר המרכזי
ב. קו חוף חלק, מועט במפרציםקו החוף של ארץ ישראל, למעט מפרץ חיפה ובליטות קטנות ביפו ובעתלית, הינו חלק וחסר מפרצים. החוף של ישראל מהווה אזור מעבר בין החופים החלקים של דרום הים התיכון וצפון אפריקה לבין החופים המפורצים האופייניים לצפון הים התיכון (מלבנון וצפונה דרך טורקיה ועד לחופי ספרד). רכס ראש הנקרה נחשב לגבול בין החופים המפורצים בצפון לבין החופים החלקים בדרום. שלושת המפרצים בחופה של הארץ, בחיפה, בעתלית וביפו, נוצרו משילוב של תהליכי הרבדה ופעולות טקטוניות. באזור יפו קיימת בליטה בקו החוף, שנוצרה מהימצאותו של קו סיסמי, שגרם להעתקה אופקית של החוף. במפרץ עתלית, נסיגת החוף נגרמה כפי הנראה כתוצאה מההעתק של נחל מערות, שכיוונו דרום-מזרח צפון-מערב ומגיע אל צפונו של מפרץ עתלית העתק זה גרם כפי הנראה להטבעת חלק מרכס הכורכר, כך שחלקו נמצא היום מתחת למפלס פני הים וחלקו יוצר את המצוק החופי המפורץ. גם את מפרץ חיפה יצר תהליך טקטוני ברור. המפרץ נוצר מהזווית שבין קו ההעתק התוחם את הכרמל מצפון לבין קו החוף. גם בחלקו הצפוני נתחם מפרץ חיפה על ידי קו שבר גיאולוגי, המפריד בין הגליל התחתון לגליל העליון ומגיע לחוף מדרום לעכו. לקו זה יש המשך גם במפתן היבשת מתחת לפני הים.
במפרץ חיפה ישנם גם משקעים חוליים עמוקים, שהורבדו בתוך המפרץ ויצרו את חופיו החוליים.
| מאפייני מישור החוף |
למישור החוף שני מאפיינים בולטים.
א. רוחב משתנה - צר בצפון הולך ומתרחב כלפי דרום.
ב. טופוגרפיה מישורית.
א. רוחבו של מישור החוףרוחב המישור אינו אחיד והוא הולך ומתרחב כלפי דרום. רוחבו של המישור נע בין כ - 4 ק"מ באזור שמדרום לראש הנקרה ועד לכ - 40 ק"מ באזור רצועת עזה. התרחבותו של המישור בחלק הדרומי נובעת מאספקה של חולות שהגיעה מכיוון דרום, מהסחף שהנילוס הביא אל הים. תוספת החולות היא גם שגרמה לנטיית קו החוף לכיוון דרום-מערב בדרום הארץ ולכך שבצפון הארץ רצועת החולות צרה יותר.
ב. הטופוגרפיה של מישור החוףגובהו הממוצע של השטח נע בין גובה פני הים לגובה של כ - 300-100 מ' מעל פני הים. במישור החוף של ארץ ישראל שיפועי השטח לרוב מזעריים והפרשי הגובה בין הנקודות השונות אינו עולה על עשרות מטרים. מישוריות האזור נובעת בעיקר מהמבנה הגאולוגי ומכיסוי השטח על ידי אדמות סחף וחולות. פוגמים באחידות המישור שלושה רכסי כורכר, שבחלק הצפוני של האזור נושקים לקו המים ויוצרים מצוק חופי. בשתי נקודות חוצה רכס הרים את השטח המישורי ומגיע עד לים: האחת ברכס הכרמל והשנייה בראש הנקרה. בשני המקרים מדובר ברכס הרים ניצב לקו החוף ומורדותיו מגיעים עד לקו המים.
| תהליכים שעיצבו את מישור החוף |
החוקרים מייחסים את היווצרות מישור החוף לתקופת הפליסטוקן. בפליסטוקן התקיימו תקופות קרח, שבהן היתה ירידת מפלס פני הים. בין תקופות הקרח היו תקופות בין-קרחוניות, שבהן עלה מפלס הים.
החוקרים סבורים שבתקופת הפליסטוקן היו חמישה מחזורים של קיפאון והפשרה של קרחונים. לדעתם, רכסי הכורכר שנוצרו במישור החוף הם תוצר של קווי חוף קדומים. כאשר הים נסוג, פעלו על החוף תהליכי סחיפה, השקעה וגידוד שכתוצאה מהם נוצרו סלעי הכורכר ושקעו חלק מהחולות של מישור החוף. הימצאותם של שלושה רכסי כורכר או חמישה במישור החוף הדרומי, הם עדות להצפות ונסיגות של הים בתקופות הקרח והתקופות שביניהן.
היווצרות הכורכר
הכורכר הוא סלע משקע חופי אשר נוצר על ידי התאבנות דיונת חול שהיתה לאורך קו המים. הסלע בנוי מגרגירי קוורץ המלוכדים בתמיסות גירניות (קרבונט). בצפון הארץ מתחלפים לעתים גרגירי הקוורץ בגרגרים גירניים, גסים יותר. דרגת הקושי של הכורכר ומידת התפוררותו שונה בהתאם לעצמת הליכוד של הגרגרים. במקומות מסוימים ניתן לראות בשכבות הכורכר סימני עיצוב על ידי הרוח, כגון שיכוב צולב, המעידים על כך שהכורכר היה פעם גבעת חול ניידת.
שקיעת החוף
תוך כדי היווצרות רכסי הכורכר, עבר קו החוף גם תהליכים של שבירה ושקיעה. התרוממות שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל, לוותה בשקיעה של החוף. בדיקות גיאולוגיות וארכיאולוגיות מוכיחות, שהחוף נמצא בתהליך של שקיעה איטית. עדות ברורה לכך הוא הימצאו של רכס הכורכר המערבי, שנוצר ביבשה, מתחת לפני הים בעומק המגיע לעתים לכמה עשרות מטרים. יש המסבירים את שקיעת החוף גם על ידי הימצאותו של קו שבר גיאולוגי לאורך החוף, שגרם להיווצרותו של מצוק הכורכר בסמוך לקו המים.
שרידים ארכיאולוגיים של אתרי התיישבות לאורך החוף, המצויים כיום מתחת לפני המים ונמלו השקוע של הורדוס בקיסריה הם עדות ברורה לשקיעת קו החוף באלפיים השנים האחרונות.
| סוגי החופים והחומרים הבונים אותם |
ניתן לחלק את חופי הארץ לשני סוגים על פי סוג החומר הבונה אותם. חופים הבנויים סלעי כורכר ומצויים בעיקר בצפון הארץ וחופים חוליים, בעיקר בדרום הארץ.
החופים הכורכריים
חופים אלו אופייניים לקטע החוף מאזור יפו וצפונה. באזורים אלו מגיע רכס הכורכר המערבי עד לקו המים ויוצר מצוק חופי. בחלק הדרומי של מישור החוף, מיפו ועד לרפיח, המצוק פחות מפותח, למעט קטעים קצרים בחופי ראשון לציון, אשקלון, זיקים וברצועת עזה. לגובהו המירבי מגיע המצוק בחוף השרון. מגבעת אולגה וצפונה, עד לחופי עתלית רכסי הכורכר נמוכים ומקוטעים וברוב המקרים החוף הוא סלעי, עם טבלאות גידוד ולא מצוקי.
את מצוק הכורכר המתנשא כמה עשרות מטרים מעל לקו המים חוצים בשרון הנחלים אלכסנדר ופולג, אשר ייתכן שנוצרו עוד קודם להיווצרות המצוק. בדרום נחצה המצוק על ידי נחל עזה. למעט מקרים אלו, לא חוצים את המצוק החופי נחלים גדולים, בשל הקושי של המים לחצות רכס סלעים גבוה.
בשל קרבתו של המצוק לגלי הים הוא הולך ונהרס על ידם, במיוחד בעונת החורף כאשר הים סוער. תהליך זה הקרוי גידוד, מכרסם במצוק הכורכר ומפיל ממנו גושים גדולים לחוף הים. באזור הרצליה וחוף נתניה נראים גושי סלע גדולים על החוף. סלעים אלו שומרים במידת מה על בסיס המצוק משום שהם סופגים ראשונים את מכות גלי הים. תהליך נסיגת המצוק יוצר לעתים צנירים ומערות בסלעי הכורכר. הצנירים נוצרים כאשר השכבה העליונה של הכורכר קשה יותר מהשכבות התחתונות. גלי הים, שמכים בדרך כלל בגובה נמוך יחסית, הורסים את השכבות החלשות ומשאירים את השכבה העליונה תלויה ללא בסיס. שכבה זו יכולה להישאר זמן רב, אולם עלולה גם להתמוטט.
במקומות שבהם נקטע המצוק נוצרו מפרצים חוליים זעירים. בקטע שבין דור לעתלית מצוי כורכר מסוג עמיד ולכן גלי הים יצרו בו מערות וחללים. בקטע זה בולט לוח הגידוד בגובה של 25-20 ס"מ מעל מפלס פני הים. לוח זה מתכרסם על ידי הגלים, והכיסים שנוצרו בו יצרו בית גידול מיוחד לבעלי חיים ימיים (על כך בפרק על החי), המסייעים בהרס הסלעים על ידי יצירת מחילות ונקבוביות. לוח הגידוד מסתיים בתוך הים ונופל כקיר אנכי לעומק של כשני מטרים עד לקרקעית הים.
בחלק הצפוני של מישור החוף, מחיפה וצפונה, בונה רכס הכורכר השני את קו החוף. באזור זה טבוע רכס הכורכר המערבי בתוך הים, חלקו הגדול נהרס ושייריו נראים מעל פני הים בשורה של איים קטנים הנמצאים במרחק של 4-2 ק"מ מהחוף.
| החופים החוליים |
מרבית החופים החוליים בארץ מצויים מאזור יפו ודרומה. חולות החוף כיסו את השטח בתקופה גיאולוגית מאוחרת יחסית, בתקופת הרביעון. החולות חדרו למעמקי מישור החוף באותם מקומות שבהם לא נחסמו על ידי מכשולים טופוגרפיים. החולות במישור החוף מגיעים משני מקורות עיקריים:
א. חולות שמקורם בבלית סלעי ההר. חולות אלו מכילים מרכיבים גירניים. תהליכי סחיפה מביאים את הבלית המתרכזת בעיקר בשפכי הנחלים ולמרגלות ההרים.
ב. חולות המגיעים מהים. חולות אלו מכילים מרכיבים צורניים (קוורציים). גלי הים וזרמיו מעבירים את החולות מאזורים שמדרום לארץ ישראל. חולות אלו נוצרו בבלייה של סלעי יסוד המצויים במרכז יבשת אפריקה, בהרי אתיופיה ובסודן והם נשאו אל הים התיכון בעיקר על ידי מי הנילוס.
כיוון תנועת החולות מושפע מכיוון זרמי הים האופייניים לחופי הארץ ומכיוון הרוחות. היות שבארץ כיוון הרוחות וכיוון הזרם החופי הוא בדרך כלל מדרום-מערב לצפון-מזרח - זהו גם כיוון תנועת החולות. החולות הנמצאים בתנועה מתמדת מכסים את הטופוגרפיה הקודמת. הם מפסיקים להתפשט כאשר הם נעצרים על ידי מכשולים טופוגרפיים, כגון רכסי הכורכר. כיום נחסמת חדירת החולות גם על ידי צמחייה נטועה, כבישים ואזורים בנויים.
החולות חודרים עמוק לתוך היבשת באזור שפכי הנחלים, כמו באזור שפך הירקון והאיילון. בשפכי הנחלים גורמת לעתים חדירת החולות לסתימת האפיק, במיוחד בעונת הקיץ כאשר זרימת המים חלשה.
הסעה של חולות מהדלתה של הנילוס לחופי ארץ ישראל.
החיצים מראים את כיוון הסעת החול.
בעקבות בניין סכר הנילוס פחתה זרימת החולות לחופי הארץ.
| חלוקת מישור החוף ליחידות משנה |
נחלק את רצועת מישור החוף לחמישה חלקים ונדון בכל אחד מהם בנפרד.
א. חוף הגליל - מראש הנקרה ועד חיפה.
ב. חוף הכרמל - מדרום לכרמל עד לנחל תנינים.
ג. השרון - בין נחל תנינים לירקון.
ד. חוף יהודה - מהירקון ועד לנחל שקמה.
ה. חוף הנגב - מנחל שקמה ועד לרפיח.
א. חוף הגליל
את מישור חוף הגליל ניתן לחלק לשניים. מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו, שאורכו כ - 14 ק"מ והמישור שבין עכו לחיפה, הנקרא גם עמק זבולון ואורכו כ - 18 ק"מ.
המישור שבין ראש הנקרה לעכורצועת מישור החוף שבין ראש הנקרה לעכו הולכת ומתרחבת כלפי דרום. רוחבה בצפון 4-3 ק"מ ובאזור עכו 7-6 ק"מ. החולות המצויים לאורך החוף הצפוני מכילים כ - 95% מרכיבים גירניים, שמקורם בבליית סלעי הגיר שבאזור הגליל.
רכס הכורכר המערבי מצוי כאן בתוך הים ומופיע בשתי שורות של איים, שהם למעשה שוניות גידוד שנותרו מהרכס שהתבלה. רוב האיים נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מהחוף, וקבוצת איים בודדת נמצאת במרחק של כקילומטר אחד מהחוף. עוצמת הבלייה של הרכס המערבי באזור זה קשורה במבנה הכורכר כאן, שמכיל מרכיבים גירניים באחוז גבוה יותר מזה של הרכס באזורים הדרומיים יותר. גרגירי הגיר, שמרכיבים את הסלעים מתבלים ביתר קלות, בהשוואה לגרגירי הקוורץ ויש בסלעים תופעה של טרשונים. המפרצונים שנוצרו כאן אפשרו בניית נמלים קטנים שאפיינו את העולם העתיק. עכו ואכזיב הן דוגמאות לנמלים כאלו. רכס הכורכר התיכון הבונה את קו החוף אינו רציף. זהו רכס נמוך יחסית היוצר נוף גבעות לאורך החוף. חולות מצויים כאן בעיקר בשפך נחל הגעתון. רכס הכורכר המזרחי גובהו 40-30 מ' מעל פני הים וניתן לראותו מהאזור שבסמוך לעכו בדרום ועד לרכס חניתה בצפון.
המישור שבין חיפה לעכו - מפרץ חיפה ועמק זבולוןמישור החוף שבין עכו לחיפה תחום בין שני קווי העתק גיאולוגיים. בצפון קו העתק של בקעת בית הכרם ובדרום קו ההעתק שגרם להתרוממות רכס הכרמל. בין שני קווים אלו מצוי בקע גיאולוגי, שאפשר בתקופת הרביעון להצפות ימיות לחדור למעמקי היבשת וכך התפתח מישור חוף רחב יחסית המגיע עד לעומק של 10-5 ק"מ. מישור זה ידוע בכינויו "עמק זבולון". רכסי הכורכר אינם נראים בעמק זבולון מעל פני השטח אולם הם קבורים מתחת לחולות במעמקי האדמה. חדירת חולות אל הבקע הגיאולוגי גרמה לכיסוי הרכסים הקדומים. בשונה משאר אזורי מישור החוף, הטופוגרפיה כאן מישורית לחלוטין, רק בצדו המזרחי של העמק, סמוך לגבעות אלונים-שפרעם, ישנה התרוממות בולטת.
במישור שבין חיפה לעכו ניתן להבחין בשלוש רצועות: במערב רצועת החולות, שרוחבה כשני קילומטר, ובנויה מחולות קוורציים שמקורם בים. במרכז, קרקעות הידרומורפיות של ביצות לשעבר, שבהן עובר ערוץ נחל הנעמן. אזור הנחל וסביבתו הקרובה היה מכוסה בעבר בביצות ומלחות ועל אף ניקוז הביצות במאה האחרונה, יש בו עדיין הצפות בשטפונות החורף הכבדים. הרצועה השלישית במזרח, מכוסה בקרקעות סחף, שהובאו על ידי נחלים מהרי גליל התחתון.
החולות באזור הקשו על נחלי הגליל התחתון לפרוץ את דרכם לים ו"אילצו" אותם להתאחד. מסיבה זו ישנן רק שתי פרצות של נחלים לים: נחל נעמן בחלק הצפוני והקישון בחלק הדרומי.
המשקעים המצויים בחוף הגליל בשפע, מי התהום הגבוהים והקרקעות הפוריות מאפשרים כאן קיומה של חקלאות אינטנסיבית. בשל כך נחשבה נחלת שבט אשר שהתיישב באזור כנחלה משובחת ככתוב: "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט כ).
ב. חוף הכרמל
מישור חוף הכרמל משתרע לאורך של כ - 30 ק"מ מרכס הכרמל ועד לשפכו של נחל תנינים. רוחבו משתנה מכ - 70 מ' מול כף הכרמל עד לכ - 5 ק"מ סמוך למושב הבונים. רצועת החוף כאן צרה במיוחד בשל קרבתו היחסית של הר הכרמל אל הים. מאותה סיבה גם הנחלים כאן קצרים ומנקזים שטחים קטנים יחסית במערב הכרמל. נחלים אלו דלים במים ומימיהם נספגים בקרקע עוד בטרם יפרצו את רכס הכורכר.
רכס הכורכר המערבי בחוף הכרמל אינו רציף והוא מופיע בצורת שתי שרשרות מקבילות של גבעות נמוכות. תהליכי הגידוד יצרו כאן נופים ייחודיים ולכן נחשב אזור זה לאחד החופים הסלעיים היפים בארץ ישראל. הים שחודר בין הגבעות יוצר מפרצונים קטנים, ורכסי הכורכר הנמוכים מתנשאים רק מספר מטרים מעל גובה פני הים. חדירת הים לתוך הסלעים יצרה לגונות. את הלגונות והמפרצונים ניצל האדם בעת העתיקה לעגינה ולמלאכות שונות כגון הפקת ארגמן או צביעת בדים.
רכס הכורכר התיכון נמשך ברציפות מנחל תנינים עד לנחל מגדים. אורכו כ – 20 ק"מ ורוחבו הממוצע כ - 250 מ'. גבהו נע בין 35-25 מ' מעל פני הים אך הוא מתנשא רק ב - 15 מטרים מעל סביבתו. בשל הצפתו מספר פעמים על ידי הים יש בו משקעים ימיים ויבשתיים לסירוגין. ברכס זה נחשפו שרידים של תרבויות פרהיסטוריות, שהתקיימו כאן כאשר השטח היה בתחומי היבשה. נחלי הכרמל, שלא הצליחו לחצות את רכס הכורכר חייבו חציבה מלאכותית להעברת המים ומניעת היוצרות ביצות. בנחל דליה ובנחל מערות ניתן לראות עד היום שרידי חציבה קדומים. בתקופות שבהן לא נשמרה החציבה והמים נחסמו בדרכם אל הים נוצרו ביצות. כיום עודפי המים באזור זה מנוצלים לגידול דגים בברכות.
מהרכס המזרחי כמעט לא נותרו שרידים בחוף הכרמל וניתן לראות ממנו רק קטע קטן מאוד למרגלות המדרון הדרום מערבי של הכרמל. בין מורדות הכרמל והרכס התיכון הצטברו אדמות סחף רבות, בשטח זה קיימות גם מניפות סחף ומדרגות חוף קדומות.
ג. השרון
מישור השרון הוא הקטע שבין שפכו של נחל תנינים ובין הירקון. באזור השרון נראים בשטח המבנים הטופוגרפיים האופיינים למישור החוף באופן בולט .
מקובל לחלק את השרון לשלוש רצועות אורך:
- רכסי הכורכר והאבוסים.
- גבעות החול האדום.
- מרזבת השרון.
רכסי הכורכר והאבוסיםרכסי הכורכר בשרון מהוים את הרצועה המערבית שרוחבה 7-4 ק"מ. רצועה זו בנויה משלושה רכסי כורכר מקבילים וביניהם שני "אבוסים" - עמקי אורך.
רכס הכורכר המערבי יוצר בחוף השרון מדרונות תלולים, לעתים אנכיים, היוצרים הפרדה ברורה בין מישור החוף ובין רצועת חוף הים. המתלול החופי בולט במיוחד בקטע שבין נתניה לכפר ויתקין. גובהו בין 40-15 מ' והוא משתפל מדרום לצפון. הוא בנוי מאבני כורכר בדרגות ליכוד שונות וביניהן רבדים של חול אדום. המתלול שמתנשא מעל קו החוף נהרס בהתמדה על ידי הים ויש בו מפולות רבות. החוף החולי כאן צר מאוד ולעתים מגיע הרכס עד לקו המים ממש. לאורך קו המים מוצאים סלעי חוף כורכריים וטבלאות גידוד.
האבוס המערבי, בין הרכס המערבי לרכס התיכון, מכוסה לעתים בחולות נודדים ולעתים בחול אדום. רוחבו הממוצע 500 מ' וכיום עובר בו כביש החוף. האבוס מופיע כעמק ברור באותם קטעים שבהם יש רציפות במהלכם של רכסי הכורכר משני עבריו.
הרכס התיכון הוא הבולט שברכסי הכורכר בשרון. הרכס צר, 300 מ' עד 400 מ', ומהלכו כמעט ואינו מופרע. הרכס מצוי במרחק של כקילומטר מקו החוף וגובהו מגיע ל - 30 מ' בצפונו ועד לכ - 50 מ' בחלקו הדרומי. לרכס מדרונות תלולים לכיוון מזרח ומדרונות מתונים לכיוון מערב. רציפותו של הרכס מנעה ניקוז של הנחלים המגיעים ממזרח אל הים ולכן נוצרו ביצות ממזרח לו. כיום בנויות עליו הערים תל אביב, הרצליה וחדרה.
האבוס המזרחי נמצא בין הרכס התיכון לרכס המזרחי, נמוך יותר מהאבוס המערבי וגבהו כ - 10 מ' מעל פני הים. יש הסבורים שבעבר הגיאולוגי היתה כאן לגונה המוצפת במי ים. בתקופות ההיסטוריות היה שטח זה מוצף בביצות ורק חציבות מלאכותיות ברכס הכורכר איפשרו ניקוז המים לים. חציבות עתיקות כאלו קיימות באפיקי הנחלים פולג והרצליה. הקרקעות האופייניות לאזור זה הן קרקעות חמרה וחול אדום.
הרכס המזרחי מצוי במרחק של כ - 2 ק"מ מהרכס התיכון והוא מכוסה ברובו בחול אדום ומכאן שמו "הרכס האדום". רכס זה תוחם את הרצועה המערבית של השרון ונראה בשטח כגבעות מאורכות המסודרות בשרשרת. גובה הכורכר כ - 40 מ' אך שכבות החול האדום שמעליו מגביהות את הרכס עד לכ - 85 מ' באזור רעננה או לכ - 50 מ' באזור חדרה. אי רציפותו של הרכס, בשונה מהרכס התיכון, מאפשר לנחלים לחצות אותו בדרכם לים.
גבעות החול האדום זהו אזור של גבעות גליות המצויות בין רכס הכורכר המזרחי לבין מרזבת השרון. גבעות החול האדום בשרון נוצרו בתקופת הפליסטוקן והורבדו על גבי משקעים ימיים וחופיים קדומים.
החול האדום בנוי מגרגירי קוורץ, שבתנאי האקלים הים תיכוני קיבלו ציפוי דק של אבק. תהליכי חימצון של גרגירי החול גרמו למרכיבי הברזל לקבל צבע אדמדם ומכאן השם חולות אדומים. בתנאים של שטיפה חזקה מופרדים הגרגירים מהציפוי ונוצרת שכבת נזאז, המהווה מטרד לחקלאים בשל אטימותה למים ובכך שהיא מונעת התפתחות שורשים לעומק הקרקע.
את גבעות החול האדום שבין נחל הירקון לנחל אלכסנדר לא חוצים ערוצים וזאת משום שהחולות הסיטו את הערוצים וניקזו אותם לכיוון צפון לנחל אלכסנדר ולדרום לעבר הירקון. מסיבה זאת שמרו הגבעות בין הירקון לנחל אלכסנדר על צורתם המקורית. באזור שבין נחל אלכסנדר לחדרה שונה מעט הנוף ויש בו ערוצים מספר. רוחב הגבעות באזור כפר סבא כ - 7 ק"מ ובאזור חדרה כ - 4 ק"מ.
מרזבת השרון מרזבת השרון מכוסה בחולות האדומים ובאדמות סחף כבדות - בחלקן אדמות טרה רוסה, שמקורן בסחף נחלים. גובה פני המרזבה נע בין 60-25 מ' ויש לה שיפוע מתון לכיוון מערב המשפר את תנאי הניקוז. הגבול בין גבעות החול האדום ובין המרזבה אינו בולט ולעתים יש עירוב של קרקעות לאורך קו החיבור. באזור המגע עם ההרים קיימות מניפות סחף המביאות גם חלוקי נחל וחצץ. בקטעים המערביים יותר מכוסים החלוקים ושברי האבנים בקרקעות ובחולות.
פוריותן של אדמות המרזבה והעובדה שלא נוצרו בהן ביצות הביאו לעיבוד אינטנסיבי מאוד של השטח לאורך הדורות. בתקופות היסטוריות מסוימות היה השטח שלמרגלות ההרים, מרכזו של היישוב וציר מעבר חשוב בין צפון הארץ ודרומה. כאן עברה דרך הים ולכאן גלשו יישובי הבת של אזור ההר במאות הקודמות.
ד. מישור חוף יהודה
מישור חוף יהודה משתרע בין הירקון לבין שפכו של נחל שקמה. אורכו כ - 70 ק"מ ורוחבו נע בין 15 ק"מ בצפון ל - 30 ק"מ בדרום. במזרח נתחם המישור בגבעות השפלה שבהן הסלעים והקרקעות שונים. חוף הים כאן חולי ונעדר את המתלול החופי שמצוי בשרון.
החולות ופשטי הנחלים תופסים את מרבית השטח בחוף הדרומי ובאזור ראשון לציון לדוגמה, מגיע רוחב החולות לכ - 7 ק"מ. צורתו של קו החוף והקרבה למקור אספקת החול בדלתת הנילוס, מאפשרת לזרמי הים ולגלים לצבור כאן חולות.
רכסי הכורכר באזור זה אינם בולטים בנוף, משום שאינם רצופים ומכוסים בחלקם בחולות. יש הטוענים שבאזור זה ניתן להבחין בארבעה או חמישה רכסי כורכר ולא בשלושה כמו בשטח שמצפון לירקון. למרות אי הרציפות של הרכסים ניתן להבחין בשטח בסידור של גבעות הכורכר הפזורות בשורות. גם האבוסים שבין הרכסים מכוסים בחולות וניקוזם לים גרוע. בשל שטחי החולות הוסטו שפכי הנחלים צפונה, לעומת כיוון זרימתם בהגיעם למישור. תופעה זו ייחודית למישור החוף הדרומי שבו נוטה קו החוף לכיוון מערב בצורה קשתית. קרקעות האזור הן אדמות סחף כבדות המעורבות בחול אדום.
ה. חוף הנגב
בנגב מגיע מישור החוף לרוחבו המקסימלי, כ - 40 ק"מ בחלקו הדרומי. גבולותיו המזרחיים של האזור קשים להגדרה משום שאינם בולטים בנוף. המאפיין הבולט של אזור זה הם החולות הרבים המכסים ברציפות את רוב השטח, ודומים באופיים לחולות של צפון הנגב.
רכסי הכורכר: במישור חוף הנגב, יש מבחינים בחמישה רכסי כורכר לעומת השלושה הקיימים בשרון. הרכסים אינם רצופים והם מכוסים בחלקם בחולות ובאדמות סחף ולס.
אדמות הלס: חלק גדול משטחו של מישור חוף הנגב מכוסה באדמות לס שמקורו במדבריות הנגב וסיני. גודלם הזעיר של גרגירי הלס והרכבם החרסיתי גורם לתפיחתם בבואם במגע עם מים. התפיחה אוטמת את הקרקע ויוצרת מעין קרום דק המונע חלחול של מים לתוך הקרקע. תהליך זה גורם לשטפונות וליצירת נוף של בתרונות.
אגן נחל הבשור: את מרכזו של האזור תופס אגן הניקוז של נחל הבשור. נחל הבשור הוא בעל אגן הניקוז הגדול ביותר בין נחלי ארץ ישראל. שטח אגן הניקוז כ - 3,000 קמ"ר ויובליו העיליים מגיעים עד להר חברון ולמרכז הנגב. למרות שחלקו התחתון זורם באזור צחיח יחסית הזרימות בו חזקות למדי בשל מקורותיו ההרריים. אל נחל הבשור ניקווים מספר נחלים גדולים כגון נחל גרר ונחל באר שבע.
| סיכום |
למישור החוף, מסולם צור ועד לגבול מצרים, ישנם מאפיינים משותפים. עם זאת, למרות האחידות במבנה הגיאומורפולוגי ישנו גם שוני רב בין חלקיו השונים של האזור. רוחב המישור המשתנה במידה רבה מהצפון לדרום, משנה את היחס בין החלקים השונים של כל יחידת נוף. הבדלי האקלים בין האזורים הצפוניים לדרומיים השפיעו אף הם על התהליכים הגיאומורפולוגיים שעבר האזור ובנוסף השפיע גם הקשר בין היחידות לאזור ההר שממזרח לו.
קראו עוד:
המבנה הפיסי של מישור החוף (פריט זה)
אקלים מישור החוף
החי והצומח במישור החוף
החי והצומח במישור החוף : עולם החי
המים במישור החוף
ביבליוגרפיה:
- א' דגני, ד' גרוסמן וא' שמואלי (עורכים), השרון בין ירקון לכרמל, תל אביב 1990.
- ד' ניר, גיאומורפולוגיה של ארץ ישראל, ירושלים תשמ"ט.
- י' ניר, "מצוקי הכורכר בחוף הים התיכון של ישראל", אריאל, 106-105 (טבת תשנ"ה).
**********************************************************************
חוף
ים הוא רצועת קרקע הנתונה להשפעתו החריפה של הים. רוחבה של הרצועה נע בין כמה
עשרות מטרים לכמה קלומטרים, בהתאם לטופוגרפיה.
טיפוסי
החוף : בארץ מבחינים בין חוף ים גבוה בו רכס הכורכר מצוי סמוך לקו המים (חוף
נתניה, פלמחים,תל ברוך) וחוף ים נמוך בו ניכר מעבר הדרגתי בין משטחי החול הסמוכים
לקו המים לדיונות המרוחקות מהחוף (חופי חיפה,קיסריה).
הגורמים
הא-ביוטיים בחוף הים החולי:
אקלים
האקלים
הוא ים תיכוני בעל טמפרטורות מתונות בשל הקרבה לים . שינויי הטמפ' היומיים
והעונתיים אינם קצוניים . ממוצע המשקעים
נע בין 400 ל- 800 מ"מ גשם בשנה (משקעים רבים בצפון מישור החוף ויורדים בדרום
מישור החוף).
משטר
הרוחות : ישנו
משטר רוחות יציב בקיץ ובלתי יציב בחורף. בלילה נושבת רוח מהיבשה אל הים ובבוקר
נושבת רוח מהים ליבשה. עוצמת הרוח מינמלית החצות הלילה , עולה עד הבוקר ומגיעה
לשיא בשעות אחה"צ המאוחרות.
משטר
המליחות :
נקבע במידה רבה ע"י משטר הרוחות. הרוח מסיעה טיפות זעירות של מי ים והחוף
נמצא תחת השפעת הרסס כל השנה. כמות המלח נמצאת היחס הפוך למרחק מהים :
המרחק
מהים (מטר)
|
מליגרם
מלח/מטר/12 שעות
|
70
|
184
|
150
|
69
|
350
|
46
|
גם
הטופוגרפיה משפיעה על כמות הרסס המגיעה לקרקע. ראש המצוק זוכה ליותר רסס.
המלח
נשטף מהחול בקלות ע"י הגשמים. שיא מליחות הקרקע הוא בסוף הקיץ ומינימום
המליחות בסוף החורף. לכך יש השפעה על נביטת זרעי הצמחים בחוף להם דרושים מקסימום
לחות ומינימום מליחות.
חקירת
נביטת זרעי חבצלת החוף מראה כי עם שטיפת הזרעים במי גשם מעלה את אחוז הנביטה.
תשתית
הקרקע: החול
מכיל בעקר גרגרי קוורץ ומקבל תוספת של גיר מקונכיות של סרטנים ורכיכות. הרוחות
בחוף גורמות לגרגרי החול הגסים להיות קרובים לחוף בעוד הגרגרים הדקים והעדינים נמצאים
רחוק מהחוף. הגיר נחוץ ליצירת רכסי כורכר.
בחוף בו כמות המשקעים גבוהה מ- 400 מ"מ לשנה אין יצירת רכסי כורכר כי הגיר
נשטף ע"י הגשם.
החול
בעל הגרגרים הגסים גורם לחילחול מהיר של מים לשכבות עמוקות, כך שכמות המים הזמינים
בשכבות העליונות נמוכה.
הגורמים
הביוטיים : צמחי חוף הים
הצומח
ליד חוף הים מאופיים בחגורות/רצועות בהתאם למרחק מהים. יצירת רצועות הצומח מקורה בתנאים השונים
השוררים במרחקים מסויימים מקו המים וכן מהתאמתם של הצמחים לתנאים אלו. ההתאמות
קובעות את מידת עמידות הצמחים למליחות וכן עמידותם בפני כיסוי חול וחשיפת השורשים
בחולות הנודדים. בנוסף קיימת זמינות נמוכה של מים כך שלעיתים מופיעים בחוף צמחים
המאפיינים מדבר. החגורות שונות מעט בין החוף הנמוך והחוף הגבוה. אנו נאפיין את
החוף הנמוך.
רצועת
החוף הסטרילית
: רצועה עקרה מצמחיה ורוחבה משתנה בהתאם לטופוגרפיה. רצועה זו נתונה להצפות חוזרות
ונישנות כל השנה. ריכוז המלחים בה אינו מאפשר קיומם של רב הצמחים . לעיתים נמצא בה
צמחים העמידים מאוד למליחות כמו לפופית החוף.
רצועת הרסס : ברצועה זו מצויים הצמחים העמידים
למליחות : לפופית החוף, חבצלת החוף, מלחית אשלגנית, דו פרק חופי. במרחק גדול מהים
נמצא מד חול דוקרני, לוטוס מכסיף , נר הלילה, ידיד החולות ואספסת הים.
רב
המינים רב שנתיים. עם ההתרחקות מהים וייצוב החולות ניכרים יותר מיני צמחים ובהם
יותר חד שנתיים.
רצועת
החולות : החול
המוסע מחוף הים מקורו באתיופיה והוא מגיע עם הנילוס אל חופינו. תנועת החול תלויה
בעוצמת הרוח ובטופוגרפיה. מעצור בחול עשוי לעצור את תנועת החולות ולייצב אותם.
בשנות ה- 60 נעשה נסיון מוצלח לייצב חולות ליד נתניה ע"י שתילת צמח בשם ידיד
החולות. הצומח לא רק מייצב את החול אלא משנה תכונותיו הפיזיקליות (זמינות המים
והמינרלים).
הטבלה
הבאה מראה את תרומתו של ידיד החולות :
גובה
מעל פני הקרקע (ס"מ)
|
מהירות
הרוח בדיונה ללא צומח (מטר/שנייה)
|
מהירות
הרוח בדיונה עם ידיד החולות (מטר/שנייה)
|
5
|
4.4
|
0.6
|
22
|
6.2
|
2.4
|
30
|
6.2
|
2.7
|
45
|
6.7
|
4.4
|
60
|
7.5
|
4.3
|
הטבלה
מראה את ירידת עוצמת הרוח בעקר קרוב לקרקע – כך שלצמח שרוע יש יתרון וכן את תרומתו
של ידיד החולות לירידה בעוצמת הרוח וייצוב החולות. צמח בודד יש ידיד החולות צובר
0.4 מטר מעוקב של חול סביבו. הצמח יוצר גבעות קטנות סביבו.
ברצועת
החולות הנודדים נמצא צמחים בעלי עמידות בפני כיסוי חול כמו רבייה ע"י קנה
שורש וכן צמחים העמידים בפני חשיפת השורשים כמו רותם המדבר ולענה חד זרעית שלשניהם
שורשים עמוקים וניצני התחדשות בשורשים.
רצועת
הרכס : הכוונה
לרכס הכורכר . ברכס מוצאים צמחים המאפיינים את החורש הים תכוני כמו סירה קוצנית
ואלת המסטיק וכן מוצאים צמחים מדבריים כמו רותם המדבר. הרוחות והרסס גורמים לצמחים
להיות שרועים וכן רואים צריבות בחלק הצמח הפונה כלפי הים.
התאמות
צמחים לתנאי חוף הים :
התגוננות
מפני המלח בקרקע ורסס מי הים : נזקי
המלח בצמחים מתבטאים בקושי לקלוט מים מהקרקע בשל הלחץ האוסמוטי הגבוה שלה (ריכוז
מומסים גבוה) וכן בשל ההשפעה המזיקה של יוני הנתרן שבמלח על תהליכים שונים בצמח.
רסס מי הים הנובע מטיפות מלח זעירות המומסות במי הים גורם אף הוא לבעיות. המלח
מתייבש ויוצר צריבות ופגיעות הרקמה הצמחית וכן ליציאת מים מהעלים.
ההתאמות
למליחות כוללות : * לחץ אוסמוטי גבוה
במוהל התא
- עמידות התא בפני מלח (המלח
מצטבר למשל בחלולית התא).
- בשרניות העלים
ההתגוננות בפני הרסס כוללת : * שריעות כך ששטח המגע עם הרוח קטן (לפופית
החוף,חבלבל החוף)
- מעטה חלק של שכבה שומנית
הנקראת קוטיקולה. שכבה זו דוחה את טיפות הרסס כך שהוא מחליק מהעלה. בנוסף
הקוטיקולה מצמצמת את איבוד המים בתהליך הדיות. (חבצלת החוף).
- כסות של שער : השערות
מונעות מגע ישיר עם המלח וכן משחיקת גרגרי החול. הם גורמות לעלים להראות בצבע
אפור- כחלחל. השערות מחזירות קרינה ובכך מצמצמות את חימום הצמח והדיות וכן
יוצרות מיקרואקלים לח סביב העלה, דבר המצמצם את איבוד המים בדיות.
התאמות
ליובש :
- שורשים עמוקים (רותם
המדבר, לענה חד זרעית).
- פיוניות בחריצים והעדר
עלים בקיץ (רותם המדבר)
- עלים גלולים כך שהפיוניות
חבויות בתוך העלה ושטח העלים קטן (ידיד החולות, מד חול דוקרני).
- קוטיקולה
- שערות
התאמת הפריחה : רב הצמחים בחוף פורחים בקיץ
,כאשר רסס מי הים מינימלי , הרוח חלשה ויש שפע מאביקים. רב הפרחים נותרים פתוחים
פחות מ- 24 שעות כך שהם חשופים לתנאי החוף לזמן קצר. מחלקים אותם לפורחי בוקר ופורחי לילה (המאביקים שונים). לרובם
עמידות בפני רסס (האבקה עמידה בחבצלת החוף ונר הלילה) או מבצעים האבקה עצמית כאשר
הפרח טרם נפתח (ואינו חשוף לתנאים הקשים).
התאמות בפני כיסוי וחשיפת הצמח : שורשים עמוקים , ניצני
התחדשות בשורשים (רותם,לענה) , התרבות ע"י קנה שורש (ידיד החולות, מד חול).
בעלי חיים בחוף הים החולי :
מחילות של סרטנים, מחילות של מכרסמים,
צפורים כמו שחפים , צבי ים , זוחלים שונים.
