الشاطيء الصخري - جولة تعليمية يوم الجمعة 30 تشرين الثاني ويوم الأحد 1.11.2015 , ويوم 8.11.205

http://www.teva.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/KurkarBooklet.pdf

http://yth.co.il/yth.co.il/originals/%D7%94%D7%A6%D7%92%D7%AA%20%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%20%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93.pdf

في الرابطين السابقين  تجدون معطيات عن الجولة التعليمية وكتابة التقرير

*******************************************************************

صور  ومعلومات اضافية للجولة التعليمية 

  يظهر في الصورة السابقة حلزون وحيد السن חד שן / כיפה סרוגה

في الصورة السابق سرطان بلوط البحر  בלוט ים

 تجرب استيعاب الماء

 يظهر هنا نتيجة  أولية لفحص  تركيز كلوريد الصوديوم - ملح الطعام في مياه البحر

التيجة النهائية كانت 4%  ولم يظهر ذلك في الصورة  التالية

صخور الكركار المنخفضة 1-2  والتي ارتفاعها عن سطح البحر 1-2 م لا توجد نباتات اليابسة

pH فحص تركيز 

 الصورة العلوية עדעד יווני

الصورة العلوية ألازرق עדעד כחול

בן טיון الصورة العلوية ابن طيون

 الصورة العلوية زنبقة الساحل وابن طيون 

ابن طيون 

الصورة العلوية صدفة الوحل בוצנית

نبتة زنبقة الساحل 

  تجربة استيعاب الماء - مقارنة بين الرمل والكركار

مياه الجرن خليط من مياه البحر ومياه الأمطار

 pH قياس 

http://amirgur.com/?page_id=480

המים, באזור העל-כרית, חיים סרטנים קטנטנים הנקראים טחבניות. אלה נעים בזריזות על פני הסלעים. לצדם ומתחתיהם, חסרי תנועה כמעט, מתקיימים חלזונות קטנים הנקראים חופיות. החופיות נעות באטיות רבה על הסלעים וניזונות מאצות זעירות החבויות בסלע. את האצות הן מגרדות מן הסלע בעזרת לשון משוננת וחזקה. בגבול העליון של אזור הכרית חיים סרטנים קטנים ונייחים הנקראים בלוטים. סרטנים אלה בונים בית העשוי לוחיות גיר, והם צמודים בחוזקה אל הסלע במשך כל חייהם. מתחת לחגורת הבלוטים שוכנים להם בעלי חיים רבים השייכים לחסרי החוליות: חילזון הצלחית, חילזון החד-שן, צדפת הבוצית, שושנות-ים אדומות וסרטנים שונים. הצלחית והחד-שן ניזונים מאצות קטנות שהם מגרדים מן הסלע, הבוצית מסננת מתוך מי הים חלקיקי מזון קטנטנים, שושנת-הים האדומה פורשת את זרועותיה וצדה יצורים קטנים והסרטן מפצח קונכיות בעזרת צבתותיו החזקות. בשעה שהחופיות באזור העל-כרית צריכות להתמודד עם סכנת התייבשות, הרי שהצלחית, הבוצית ושושנת-הים באזור הכרית צריכות להתמודד עם סכנת הניתוק מן הסלע והסחיפה על ידי מי הים מחד, ועם השינויים היומיים בגובה המים מאידך. אמצעי עגינה חזקים לסלע והתאמת שעות הפעילות לשינויי הגאות והשפל הם חלק מן "הפתרונות" שסיגלו לעצמם בעלי החיים באזור הכרית. המים הנעים כל הזמן שוחקים בהדרגה את פני הסלעים, ובמקומות רבים הם נראים כטבלות שטוחות. בשעת שפל, כשהים רגוע, אפשר ללכת בזהירות על הטבלות ולהתבונן מקרוב ביצורים החיים עליהן. הטבלות מכוסות באצות ירוקות המופיעות ומתחלפות בהתאם לעונות השנה. אצות אלה מהוות מקור מזון לבעלי חיים רבים השוכנים בתוכן. פניהם המחוספסים של טבלות הסלעים מקורם בחלזונות הבונים עליהם שלדים שבריריים. שוליהם החיצוניים של טבלות הכורכר עשויים שלדים של בעלי חיים. אם נשבור פיסה קטנה משולי הטבלה, ניווכח במהרה כי רק חלקה הפנימי עשוי אבן כורכר. בחלקה החיצוני היא עשויה שלדי חלזונות המלוכדים יחדיו. במבוכים הרבים שבשולי הטבלה חיים יצורים רבים - תולעי זכוכית אדומות, צדפות קודחות, סרטנים קצרי בטן ועוד. מעבר לשולי הטבלות מצוי הים הפתוח ובו אזור התת-כרית. מורדות הסלעים מגיעים לעומק של מטרים ספורים. על מנת להתבונן ולהכיר אזור זה יש להצטייד בשנורקל ובמסכה, ולעתים אף במכלי צלילה. כאן מתגלה עולם מופלא של בעלי חיים וצמחים שמכסים בצפיפות את הסלעים. בעלי החיים השליטים על הסלעים הם ספוגים, איצטלנים, חיטחבים, הידרתים, שושנות-ים ואף אלמוגים. לעתים קרובות מופיעים היצורים זה בצד זה ויוצרים פסיפס צבעוני ועשיר. במים הפתוחים שבאזור התת-כרית שוחים בעלי חיים גדולים יותר כמו, למשל, תמנונים ודגים.

صخور الكركار  - نشاهد النباتات في حفر في الصخر حيث توجد هناك رمال

أجران في صخور الكركار تجمعت فيها مياه الامطار

 الرمال وهي بقايا كانات بحرية وصخور

 صخور الكركار

نباتات في حفر طبيعية في صخر الكركار

 فحص  مقدار الحموضة او القاعدية  للمياة على الصخور وفي البحر PH 

 قياس درجة الحرارة

 قدرة استيعاب الرمال للماء

********

الرمل يستوعب الماء بسرعة - المياه تنحدر الى الاعماق

صخور الكركار لا تستوعب الماء بسرعة 

المياه تدخل في الشقوق التي في الصخر

تنمو النباتات في الشقوق التي في الصخور  وفي أماكن تجمع الرمل على الصخور

 בן טיון

 עדעד כחול

 الصورة العلوية في الوسط نبات النجيل יבלית

 חבצלת החוף  زنيقة الساحل

 חלזון השדה  حلزون الحقول

 زهرة زنبقة الساحل

 الشاطيء الميت حيث لا توجد نباتات اليابسة

منطقة تصلها مياه الامواج - نتيجة ارتفاع تركيز الاملاح لا توجد نباتات اليابسة

 الامواج تعمل على تبلية صخور الكركار

 مع الامواج العالية لسبب الاملاح لا توجد نباتات اليابة للاماكن الصخرية التي تصلها مياه البحر 

صخور الكركار المغمورة في الماء 

اللون البني والاخضر على الصخور نباتات مائية تدعى الطحالب  אצות

النقاط الفاتحة سرطان بلوط البحر

  في وسط الصخرة حلزون وحيد السن חד שן - כיפה סרוגה
واللون الفاتح تجمع بلوط البحر - نوع من السراطين

 في وسط الصخرة  وعلى اليد -  حلزون وحيد السن חד שן 

  الاصداف السوداء  בוצית

 الحلزون المرقط   חפוית מנוקדת 

الصورة العلوية منظر من نباتات الشاطيء الرملي باتجاه صخور الكركار

  مقياس تركيز الاملاح 

توضع قطرة الماء التي نرغرب في فحصها على الشاشة  ثم نغطيها وننظر للداخل من الجهة الثانيو 

 عندما ننظر للداخل هذا ما نشاهده

انتائج: الجرن الأبعد عن البحر تركيز الاملاح تقريباً 1 % الجرن الاوسط 2 % أما الجرن القريب للبحبر ومياه البحر فكانت 3.9 % وهذا يشير بأن المياه في الأجران البعيدة مصدرها من مياه الأمطار   

 

*************************

1.    لزنبقة الساحل أوراق سميكة وكثيرة، مكسوة بطبقة شمعية تحميها من الجفاف.

2.    عند بداية فصل الصيف تجف الأوراق. وعند نهاية فصل الصيف يخرج من البصلة ساق الأزهار الذي يحمل عدة أزهار (نورة) .

3.    تتفتح الأزهار عند الغروب وذلك لأنها تلقح بواسطة حشرات ليلية، كما وأن شدة الرياح تقل ويقل الرذاذ الذي يؤثر سلبياً على الأزهار. في نهاية الصيف يقل الازدحام على الملقحات كما وأن البذور تكون ناضجة قبيل سقوط الأمطار.  

ئ البذور صغيرة محاطة بنسيج اسفنجي خفيف وغلاف أسود- تنتشر البذور بواسطة الرياح.

أسئلة البحث البيولوجي: 

تأثير الأملاح على انبات بذور زنبقة الساحل

1. السؤال رئيسي:  هل توجد علاقة بين نسبة الأملاح في التربة ومعدل انبات بذور زنبقة الساحل؟ الافتراض هناك نسبة معينة مفضلة للإنبات. التجربة  تزرع البذور في نسب مختلفة للأملاح (كلوريد الصوديوم).  

 العامل المتعلق ( המשתנה התלוי)  هو نسبة الانبات أما العامل غير المتعلق (המשתנה הבלתי תלוי ) هو تركيز الاملاح.

2. السؤال الفرعي  : هل  توجد علاقة بين نقع البذور ( مع قشور وبدون قشور) في مياه مالحة ثم شطفها على نسبة الانبات؟  الافتراض لا يوجد تأثير لأن القشرة تقلل من دخول الأملاح. 

العامل المتعلق ( המשתנה התלוי)  هو نسبة الانبات أما العامل غير المتعلق (המשתנה הבלתי תלוי ) هو نقع البذور.
3.السؤال الفرعي  الاضافي: زرع  بذور في رمال الشاطيء الميت بعد شطفها وللمقارنة زرع بذور في رمال بدون شطفها. لهذه الرمال تصل أمواج البحر ومن المتوقع أن تكون مالحة.

تأثير الضوء على انبات بذور زنبقة الساحل

1.  السؤال رئيسي: هل توجد علاقة للضوء على انبات بذور زنبقة الساحل؟  الافتراض بأنه توجد علاقة.

العامل المتعلق ( המשתנה התלוי)  هو نسبة الانبات أما العامل غير المتعلق (המשתנה הבלתי תלוי ) هو شدة الضوء.

2. السؤال الفرعي :   هل توجد علاقة بين عمق زرع البذور على نسبة الانبات؟

ئالافتراض بأن البذور التي تزرع عميقاُ تكون نسبة انباتها أكبر لحصولها على الماء باستمرار لأن الطبقة السطحية من الرمال تجف بسرعة. يمكن اجراء تجربة. 

العامل المتعلق ( המשתנה התלוי)  هو نسبة الانبات أما العامل غير المتعلق (המשתנה הבלתי תלוי ) هو عمق الزرع.

3. السؤال الفرعي  الاضافي:  هل توجد علاقة لطول موجة الضوء ( لون الضوء) الذي يصل للبذور على على نسبة الانبات؟

4. السؤال الفرعي الاضافي: هل يوجد تأثير لغلاف البذرة على انبات بذور زنبقة الساحل ؟ القسم الاول:  ننزع الغلاف الاسود الاسفنجي الذي يحيط بالبذرة نزرع البذور في صحنين بتري في كل صحن عشرة بذور نضع احدهما في الضوء والثاني في الظلام .
القسم الثاني : نزرع بذور مع الغلاف في الضوء وبذور مع غلاف في الظلام (هذه تجربة المقارنة) .

المطلوب : وصف التجربة كما نفذت في الصف يوم 20.9.2015 الادوات والمواد وطريقة العمل.

ملاحظة:  جمعنا بذور زنبقة الساحل بالقرب من النباتات عمر البذور سنة واحدة على الأقل وعليها اجرينا التجارب

****************************************

لا تعيش نباتات اليابسة على حافة الشاطئ بالقرب من مياه البحر ( تدعى هذه الرقعة  من الشاطئ - الشاطئ الميت) ، وذلك لسبب ارتفاع تركيز الأملاح فيها لأن مياه البحر تغمرها عند ارتفاع الأمواج. 
ولكن على بعد مسافة معينة من الشاطئ(تقريباً 30 متر)  في المنطقة الرملية  وعدة أمتار بعد مرتفع صخور الكركار (حيث لا تصل مياه البحر) توجد نباتات اليابسة مثل النبات الأزرق (עדעד כחול) زنبقة الساحل(חבצלת החוף)، مداد الرمال (חבלבל החולות)، انحناء الضبع (עכנאי שרוע) النجيل (יבלית) ו' מתנן, وغيرها من النباتات الحولية.

 شروط الحياه في هذه الرقعة  من الساحل غير مريحة للنباتات، لسبب تحرك الرمال واستيعابها للماء بسرعة وتغلغل المياه الى الاعماق وزيادة تركيز الأملاح ما يشكل صعوبة في استيعاب النبات للماء نتيجة الفرق في الضغط الاسموزي. كما وأن حياة النباتات على صخور الكركار ليست سهلة.

زنبقة الساحل (الشاطئ): تعيش هذه الزنبقة في الرمال حيث لا تصل مياه الأمواج، تعيش في بيت التنمية هذا (البيئة) في شروط غير مريحة ويمكن القول تعيش في شروط صعبة للأسباب التالية:

1.    تركيز الأملاح المرتفع في التربة (هنا التربة رملية) يعيق استيعاب الماء الى جذور النبات، نباتات الشاطئ قد تكيفت لقلة الماء .

2.    في منطقة الشاطئ  توجد رياح قوية التي تحمل معها رذاذ من مياه البحر وتنقله للنباتات وهذا يشكل خطراً على النباتات وجفاف أجزاء منها  نتيجة تكوين  وسط ايوني يسبب خروج الماء من اجزاء النبات ونتيجة لذلك تجف وتموت. (نشاهد غالبية أغصان النباتات (الشجيرات) قصيرة من جهة البحر وطويلة من الجهة المعاكسة (الشرق).

3.    الرياح تحرك الرمال وقد يغمر نباتات بكاملها، كما وأن حبيبات الرمل عند اصابتها أجزاء النبات تسبب له ضرراً كبيراً للأنسجة الطرية ولذلك ضررها أكبر للنباتات الحديثة.

4. مياه الأمطار تتغلغل بسرعة الى الأعماق، وذلك لأن قدرة تماسك جزيئات الماء مع الرمال قليلة. نتيجة لذلك نباتات الشاطئ ذات جذور عميقة والنباتات العشبية تنهي دورة حياتها بسرعة، أما زنبقة الساحل تورق في فصل الشتاء وتخزن الماء والغذاء في البصلة ثم تجف الأوراق في فصل الصيف  نبات كهذا يدعى  جيئوفيت  ( جيئو - أرض،       Geophyte  فيت- نبات (גיאופיט)

مميزات زنبقة الساحل:

1.    لزنبقة الساحل أوراق سميكة وكثيرة، مكسوة بطبقة شمعية تحميها من الجفاف.

2.    عند بداية فصل الصيف تجف الأوراق. وعند نهاية فصل الصيف يخرج من البصلة ساق الأزهار الذي يحمل عدة أزهار (نورة) .

3.    تتفتح الأزهار عند الغروب وذلك لأنها تلقح بواسطة حشرات ليلية، كما وأن شدة الرياح تقل ويقل الرذاذ الذي يؤثر سلبياً على الأزهار. في نهاية الصيف يقل الازدحام على الملقحات كما وأن البذور تكون ناضجة قبيل سقوط الأمطار.

4.    البذور صغيرة محاطة بنسيج اسفنجي خفيف وغلاف أسود- تنتشر البذور بواسطة الرياح.

*******************************

**************

הגורמים הביוטיים : צמחי חוף הים

הצומח ליד חוף הים מאופיים בחגורות/רצועות בהתאם למרחק מהים.  יצירת רצועות הצומח מקורה בתנאים השונים השוררים במרחקים מסויימים מקו המים וכן מהתאמתם של הצמחים לתנאים אלו. ההתאמות קובעות את מידת עמידות הצמחים למליחות וכן עמידותם בפני כיסוי חול וחשיפת השורשים בחולות הנודדים. בנוסף קיימת זמינות נמוכה של מים כך שלעיתים מופיעים בחוף צמחים המאפיינים מדבר. החגורות שונות מעט בין החוף הנמוך והחוף הגבוה. אנו נאפיין את החוף הנמוך.

רצועת החוף הסטרילית : רצועה עקרה מצמחיה ורוחבה משתנה בהתאם לטופוגרפיה. רצועה זו נתונה להצפות חוזרות ונישנות כל השנה. ריכוז המלחים בה אינו מאפשר קיומם של רב הצמחים . לעיתים נמצא בה צמחים העמידים מאוד למליחות כמו לפופית החוף.

 רצועת הרסס : ברצועה זו מצויים הצמחים העמידים למליחות : לפופית החוף, חבצלת החוף, מלחית אשלגנית, דו פרק חופי. במרחק גדול מהים נמצא מד חול דוקרני, לוטוס מכסיף , נר הלילה, ידיד החולות ואספסת הים.

רב המינים רב שנתיים. עם ההתרחקות מהים וייצוב החולות ניכרים יותר מיני צמחים ובהם יותר חד שנתיים.

רצועת החולות : החול המוסע מחוף הים מקורו באתיופיה והוא מגיע עם הנילוס אל חופינו. תנועת החול תלויה בעוצמת הרוח ובטופוגרפיה. מעצור בחול עשוי לעצור את תנועת החולות ולייצב אותם. בשנות ה- 60 נעשה נסיון מוצלח לייצב חולות ליד נתניה ע"י שתילת צמח בשם ידיד החולות. הצומח לא רק מייצב את החול אלא משנה תכונותיו הפיזיקליות (זמינות המים והמינרלים).

הטבלה הבאה מראה את תרומתו של ידיד החולות :

גובה מעל פני הקרקע (ס"מ)	מהירות הרוח בדיונה ללא צומח (מטר/שנייה)	מהירות הרוח בדיונה עם ידיד החולות (מטר/שנייה)
5	4.4	0.6
22	6.2	2.4
30	6.2	2.7
45	6.7	4.4
60	7.5	4.3

הטבלה מראה את ירידת עוצמת הרוח בעקר קרוב לקרקע – כך שלצמח שרוע יש יתרון וכן את תרומתו של ידיד החולות לירידה בעוצמת הרוח וייצוב החולות. צמח בודד יש ידיד החולות צובר 0.4 מטר מעוקב של חול סביבו. הצמח יוצר גבעות קטנות סביבו.

ברצועת החולות הנודדים נמצא צמחים בעלי עמידות בפני כיסוי חול כמו רבייה ע"י קנה שורש וכן צמחים העמידים בפני חשיפת השורשים כמו רותם המדבר ולענה חד זרעית שלשניהם שורשים עמוקים וניצני התחדשות בשורשים.

רצועת הרכס : הכוונה לרכס הכורכר . ברכס מוצאים צמחים המאפיינים את החורש הים תכוני כמו סירה קוצנית ואלת המסטיק וכן מוצאים צמחים מדבריים כמו רותם המדבר. הרוחות והרסס גורמים לצמחים להיות שרועים וכן רואים צריבות בחלק הצמח הפונה כלפי הים.

התאמות צמחים לתנאי חוף הים :

התגוננות מפני המלח בקרקע ורסס מי הים : נזקי המלח בצמחים מתבטאים בקושי לקלוט מים מהקרקע בשל הלחץ האוסמוטי הגבוה שלה (ריכוז מומסים גבוה) וכן בשל ההשפעה המזיקה של יוני הנתרן שבמלח על תהליכים שונים בצמח. רסס מי הים הנובע מטיפות מלח זעירות המומסות במי הים גורם אף הוא לבעיות. המלח מתייבש ויוצר צריבות ופגיעות הרקמה הצמחית וכן ליציאת מים מהעלים.

ההתאמות למליחות כוללות :  * לחץ אוסמוטי גבוה במוהל התא

• עמידות התא בפני מלח (המלח מצטבר למשל בחלולית התא).
• בשרניות העלים

  ההתגוננות בפני הרסס כוללת : * שריעות כך ששטח המגע עם הרוח קטן (לפופית החוף,חבלבל החוף)

• מעטה חלק של שכבה שומנית הנקראת קוטיקולה. שכבה זו דוחה את טיפות הרסס כך שהוא מחליק מהעלה. בנוסף הקוטיקולה מצמצמת את איבוד המים בתהליך הדיות. (חבצלת החוף).
• כסות של שער : השערות מונעות מגע ישיר עם המלח וכן משחיקת גרגרי החול. הם גורמות לעלים להראות בצבע אפור- כחלחל. השערות מחזירות קרינה ובכך מצמצמות את חימום הצמח והדיות וכן יוצרות מיקרואקלים לח סביב העלה, דבר המצמצם את איבוד המים בדיות.

התאמות ליובש :

• שורשים עמוקים (רותם המדבר, לענה חד זרעית).
• פיוניות בחריצים והעדר עלים בקיץ (רותם המדבר)
• עלים גלולים כך שהפיוניות חבויות בתוך העלה ושטח העלים קטן (ידיד החולות, מד חול דוקרני).
• קוטיקולה
• שערות

התאמת הפריחה : רב הצמחים בחוף פורחים בקיץ ,כאשר רסס מי הים מינימלי , הרוח חלשה ויש שפע מאביקים. רב הפרחים נותרים פתוחים פחות מ- 24 שעות כך שהם חשופים לתנאי החוף לזמן קצר. מחלקים אותם לפורחי  בוקר ופורחי לילה (המאביקים שונים). לרובם עמידות בפני רסס (האבקה עמידה בחבצלת החוף ונר הלילה) או מבצעים האבקה עצמית כאשר הפרח טרם נפתח (ואינו חשוף לתנאים הקשים).

התאמות בפני כיסוי וחשיפת הצמח : שורשים עמוקים , ניצני התחדשות בשורשים (רותם,לענה) , התרבות ע"י קנה שורש (ידיד החולות, מד חול).

***********************************************************

שכיח מאוד באזור הכרית. חי על פני הסלעים שטופי הגלים ובנקיקיהם.
הקונכיה דמוית מצנפת. בשפה הפנימית של פתח הקונכיה מצויה שן (בליטה).
חופית מנוקדת / חיוורת
שני מינים של חופיות החיות באזור הכרית. הקונכיה קטנה, חרוטית-ביצית. ניזונים מרקבובית ומאצות שהם מגרדים מן הסלעים.
סרטנים
בלוטי הים
על-משפחה של סרטנים. גופם נתון בתוך שריון דמוי חרוט קטום. בקצהו העליון של השריון פתח הסגור בלוחיות הניתנות לפתיחה.
חלק גדול ממיני בלוטי הים נפוץ באזור הכרית. צפיפותם באזור זה רבה ביותר, והם יוצרים שם חיגור אקולוגי ברור.
הדבק של בלוטי הים נחשב לדבק הביולוגי החזק ביותר, והוא מעורר עניין רב, בעיקר בשל האפשרות להשתמש בו ברפואת השיניים.

חופית מנוקדת
מערכה: רכיכות
מחלקה: רב- לוחתיים
סידרה: חלזונות (קדם- זימאים)
משפחה: חופתיים
סוג: חופית
מין: חופית מנוקדת
דומה מאוד לחופית המפוספסת בצורה, באורח החיים ובבית הגידול. הצבע היסודי שחור עם נקודות וכתמים לבנים. בבניקולר נראים חריצים רוחביים ואורכיים על הקונכית. מטילה את הביצה בקיץ -יוני- אוקטובר

צלחית אילתית
מערכה: רכיכות
מחלקה: רב- לוחתיים
סידרה: חלזונות
משפחה: צלחיתייםסוג: צלחית
מין: צלחית אילתית
אורכה כ35- מילימטר. חילזון ממשפחת הצלחתיים. הקונכית שטוחה מאוד, חסרת פיתולים (בפרטים בוגרים) ודומה לצלחת קטנה. פתחה חסר המכסה נפער לכל רוחבה. החילזון ניזון מכרסום אצות הצמודות לסלע. פעיל בעיקר בלילה. בעזרת הרגל הרחבה הוא נצמד

חד שן אילתי
מערכה: רכיכות
מחלקה: רב- לוחתיים
סידרה: חלזונות
משפחה: גלגילניים
סוג: חד שן
מין: חד שן אילתי
אורכו 25 מילימטר. חילזון ממשפחת גלגילניים. הקונכית נמוכה, דמוית תרבוש, ופיתוליה מעטים (בדרך כלל 5-6). בפתחה אין מרזב ובשפתו הפנימית קבועה בליטה (שן) קצרה אחת. על גב הרגל יש מכסה קרני חום, המיועד לסתום את פתח הקונכית. החילזון זוחל על פני סלעים באזור הכרית התחתון ומכרסם אצות מעל פניהם. שכיח

http://lib.cet.ac.il/PAGES/item.asp?item=13035

תקציר

למישור החוף, מראש הנקרה ועד לגבול מצרים, ישנם מאפיינים משותפים, אך יש גם שוני רב בין חלקיו השונים של האזור. רוחב המישור המשתנה במידה רבה מהצפון לדרום, והבדלי האקלים בין האזורים הצפוניים לדרומיים השפיעו על התהליכים הגיאומורפולוגיים שעבר האזור. על  המאפיינים, הטופוגרפיה, והתהליכים שעיצבו את מישור החוף, וחלוקת מישור החוף ליחידות משנה.

http://www.tzofit.co.il/tour/details_site.php?ts_id=681

באזור הנמצא כמה עשרות מטרים מחוף הים נפוצות רוחות הנושאות עמן רסס של טיפות מי ים. הצמחים החיים באזור זה פיתחו מנגנוני הגנה שעוזרים להם להתקיים על אף טיפות המלח הנוחתות על איבריהם.

לצמח כמה דרכים להגן על עצמו בפני חדירת המים המלוחים לעלים. כאשר לצמח יש עלים חלקים, טיפות המים מחליקות מהם, כמו בחבצלת החוף. אפשרות נוספת היא עלים המכוסים בשערות, המונעות מגע ישיר של הטיפות המלוחות עם התאים הפעילים של הצמח. לוטוס מכסיף ואספסת הים מהווים דוגמה לצמחים השעירים. התאמה נוספת הם צמחים בעלי טרף, הנישא על פטוטרת המיטלטלת בקלות ברוח. הטלטול מנער את טיפות המלח ומקל על העלה להתקיים.

שריטה של פני העלה כתוצאה מחיכוך הדדי של עלים או ממכות של גרגירי חול הנישאים ברוח, עשויה לסייע לחדירת מים ועלולה לגרום להמלחה של העלים. ישנם צמחים המתמודדים עם המלחים שכבר חדרו לתוכם על ידי עלים בשרניים, בהם תאים המסוגלים לספוג כמות מים גדולה. בתאים אלו יימהלו המלחים שחדרו לצמח במים לרמה בלתי מזיקה. סביון יפו, בהיותו חשוף לרסס מי הים, עליו בשרניים, ובהיותו מוגן מהרסס על ידי גבעה או שיח, עליו כמעט ואינם בשרניים.

על מנת להתמודד עם נזקי טיפות הרסס צמצמו כמה מהצמחים את פעילות הפריחה שלהם לשעות שבהן עוצמת הרוח חלשה ביותר, כמו בשעות הלילה בקיץ. כזו היא פריחת חבצלת החוף, אשר מואבקת על ידי רפרפים בלילה, כאשר הם יונקים את הצוף שלהם בעזרת חדק ארוך. פרח אשר לא הופרה בהאבקה זרה נושר. אחת התופעות המאלפות במורדות הסמוכים לים, היא תהליך הפתיחה של נר הלילה החופי בקיץ בשעות בין הערביים.

באזור הרסס שני טיפוסים עיקריים של צמחים. אלו המצויים כאן בלעדית והם מותאמים לתנאי החוף, ואלו הגדלים בתוך הארץ, אך פיתחו זנים בעלי עמידות לרסס. ההבדל בין שני הסוגים הוא בכך, שהראשונים ניכרים בנופם, שאינו פגוע ממי הים. עליהם נימנים לוטוס כרתי, אספסת הים, קריתמון ימי ועדעד רותמי. האחרים בולטים בכך, שנופם הפונה לים צרוב מהרסס והם יוצרים צורת "דגל". כאלה הם סירה קוצנית, רותם המדבר, מתנן שעיר, חרוב מצוי ואלת המסטיק. עצי שיקמה (שאינם צמחי בר אלא ניטעו במקומות רבים, בעיקר בדרום מישור החוף), מקבלים אף הם את צורת הדגל כשהם גדלים בקרבת הים.

צומח החולות

דוגמה להשתלבות בסביבה החולית ולהשפעה על תנאי הגידול שבה נראה בחברה הטיפוסית לחולות הנודדים, היא חברת ידיד חולות מצוי. צמח זה נובט ומתבסס בחול ויוצר סביבו תנאי גידול מקומיים המאפשרים את קיומו. עם גידולו מפחית הצמח את מהירות הרוח בקרבתו ומביא בכך להצטברות של גרגרי חול קטנים סביבו. גרגרים גדולים יחסית יכולים לעמוד בשטח הפתוח בפני רוחות חזקות המסיעות את הגרגרים הקטנים מהמקום. קיבול המים של חול דק עולה על זה של חול גס. וכך, בעצם נוכחותו בשטח מביא ידיד החולות לשינוי במירקם ובעקבות זאת לשיפור במשטר המים. ענפי ידיד החולות הנקברים בחול מכים ממפרקיהם שורשים חדשים לתוך החול וצומחים מעל הכסות החדשה. הצמח שולח גם קני-שורש חדשים לתוך התלולית הנוצרת סביבו וגם אל שוליה. כך, במהלך הזמן משנה הצמח את הטופוגרפיה של החולית ושומר עליה מפני סחף ברוח.

השפעת ידיד החולות על הצטברות קרקע בחולות.

לצדו ולצלו של ידיד החולות נובטת לענה חד-זרעית. התנאים הטובים ביותר לנביטתה, המותנית בכמות אור גדולה, מתקיימים בין גושי ידיד החולות, שם היא גם מוגנת מתוספת חול. התבססותה של הלענה מפחיתה את עוצמת הרוח סביבה, ויש מקומות בחולות שבהם מצטבר לא רק חול דק אלא גם אבק. בשלב זה מתאפשרת התפתחות של כחוליות חוטיות, מעט מתחת לפני החול או בפני השטח. הללו נכנסות לפעילות לאחר הירטבן ונכנסות לתרדמת יובש בעת שהקרקע סביבן מתייבשת. מעטה הריר של גופן מדביק אליו גרגרי חול ואבק ומפסיק את תנועתם ברוח. ככל שכמות הגרגרים הקטנים סביב הכחוליות עולה, משתפר משטר המים בסביבתן וכמותן מתרבה. כך בתהליך של היזון חוזר נוצר על פני החול קרום שמפחית באופן ניכר את תנועת החול.

כאשר הלענה מתכסה בחול, מתפתחים שורשים מענפים קבורים. שורשים אלו עמידים בפני חשיפה על ידי פיתוח של קליפת שעם המגנה בפני יובש. כשחברת הלענה מצטופפת והחול אינו נודד יותר, מתים צמחי ידיד החולות הדורשים כיסוי מתמיד בחול לחידוש מערכת השורשים והענפים שלהם. צמחים נוספים שהיו רגישים לתנועת החול נובטים בחול המתייצב וכסות הצומח עולה. רקבובית נוצרת בצל השיחים, שצפיפותם עולה, ובצל רותם המדבר, הגדל בחברת הלענה החד-זרעית או בחברת שמשון סגלגל נמצא את הצמחים העשבוניים: בן החיטה ותלתן וגם את הרקפת המצויה, טבורית נטויה ומיני צורית חד-שנתית. כאן בהדרגה נוצרים גם תנאים לנביטת מטפסים, צמחי פקעת ושיחים של חורש. צמחים אלה נובטים בטחבי העלים סביב הרותם.

הציפורים האוכלות את הפירות העסיסיים בחורש הסמוך עומדות על השיחים הגבוהים ומפרישות זרעים קשי-קליפה שלא עוכלו. הנבטים של אשחר ארצישראלי, אשחר רב-עלים ואלת מסטיק, שינבטו גם הם, ישנו את מראה האזור ויסייעו לקיבוע החולות. כך בתהליך ממושך מקטינים הצמחים את ניידות החול, משפיעים על מיון גרגרי החול, על כליאת אבק בקרקע ומוסיפים לה רקבובית.

כאשר משתנים תנאי השטח, מתחלפות גם חברות הצמחים. חברה אחת יוצרת תנאים מתאימים להתפתחות של חברה אחרת והשנייה דוחקת את רגלי הראשונה. תהליך זה מכונה סוקצסיה. בחולות קיסריה ניתן להבחין בעשרה שלבים בתהליך זה, מהתחלת התבססות צמחים בחול הנודד ועד לשלב בו חוזרים לשטח העצים והשיחים שגדלו בגבעות הכורכר שכוסו בחול. בדרום מישור החוף כמות הגשם אינה מספיקה כדי להביא את התהליך לשלבים מתקדמים כמו בצפונו.

צומח הכורכר

על מחשופים בודדים של כורכר שנותרו בשרון בלא שהתכסו בחול, התפתח יער פארק של חברת חרוב מצוי ואלת המסטיק. שלושה ריכוזים עיקריים של החברה מצויים ליד מכמורת, ליד גבעת אולגה וליד קיסריה. ברכס הכורכר המערבי ליד קיסריה סלע הכורכר קשה יותר, ושם לצד החרוב ואלת המסטיק נמצא עצים בודדים של אשחר ארצישראלי, זית אירופי ובר זית בינוני.

ברכס הכורכר המזרחי מעורבות שכבות של חול חמרה בתשתית הכורכר ואלו משפרות את זמינות המים. השיפור בתנאים מביא הנה בנוסף לחרוב ולאלת המסטיק את האשחר רחב עלים והזית האירופי ואליהם יתלוו גם מטפסים כיערה איטלקית, קיסוסית קוצנית, אספרג החרש ועצבונית החורש.

טיבם של בני השיח הנילווים לחברה ומלוויהם תלוי במידה רבה בטיב התשתית. בכורכר הקשה שולטת הקורנית המקורקפת, שאינה מלווה בהרבה עשבוניים. כאשר הכורכר רך יחסית, שולט במקום שמשון סגלגל. כאשר חול-חמרה סמוך לפני הקרקע מצויים במקום לטם שעיר, לטם מרוני ואזוביון דגול.

http://yth.co.il/yth.co.il/originals/%D7%94%D7%A6%D7%92%D7%AA%20%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%20%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93.pdf

ופעת החיגור בחוף הסלעי

היצורים החיים בחוף הסלעי הם ברובם בעלי חיים בעלי זיקה למים מלוחים. בחלקם מבלים כל חייהם במים ובחלקם מחלקים זמנם בין המים ליבשה. מרבית היצורים החיים בחוף זקוקים להרטבה של מי הגלים, ותנאי יובש ממושך עלול להזיק להם.

את סביבת החיים בחוף הסלעי מקובל לחלק לחגורות או רצועות מקו המים ומזרחה. תופעת החיגור בחוף נוצרת בשל השינויים בתנאי החיים בין האזורים המוצפים קבוע על ידי מי הים לבין האזורים המוצפים רק בחלק מהזמן, או אלו היבשים רוב הזמן. היצורים החיים בחוף מסודרים ברצועות על פי דרגת העמידות שלהם ליובש ועל פי דרגת הצורך שלהם בכיסוי מים, הנחוצים כדי למצוא מזון או כדי להתרבות.

שלוש הרצועות העיקריות, שלכל אחת מהן עולם בעלי חיים משלה, הן:

א. אזור התת-כרית - המוצף בקביעות על ידי הים.
ב. אזור הכרית - המוצף ומתייבש לחילופין.
ג. אזור העל-כרית - אינו מוצף אך מקבל טיפות רסס.

אזור התת-כרית

אזור המוצף במי ים באופן קבוע ובו בעלי חיים ימיים המבלים את מרבית זמנם מתחת למים. שם הם מוצאים את מזונם ושם מתקיים כל מחזור חייהם. ברצועת התת-כרית נוכל למצוא מגוון דגים הניזונים מהצומח והחי הדבוק לסלעי החוף. בגבול הכרית התחתון נמצא את נציגי קבוצת הסרטנים, הנפוץ שביניהם הוא השישן. כמו כן נמצא את השושנה האדומה, שחיה בתוך המים ומסמנת את התחלתו של אזור התת-כרית, כאשר נחדור יותר לעומק הים נפגוש קבוצות שונות של בעלי חיים: קפודי-ים, סרטנים ומושבות של אלמוגים.

אזור הכרית

זהו אזור הגאות והשפל שבו תנאי המחיה משתנים באופן קיצוני לעתים תכופות. בעלי החיים צריכים להתאים עצמם גם לתקופות של יובש וחום בשעת שפל, וגם לתנאי הצפה של מים וטמפרטורות נמוכות בשעת גאות. באזור זה יש גם סחיפה קבועה של המצע הנייד על ידי הגלים, הרוחות ורסס מלח ממי הים. רק מעט בעלי חיים הסתגלו לתנאים אלו.

ברצועת הכרית נמצא טחבנית מתחמקת וחופיות השייכות לקבוצת החלזונות. נפוצים מאוד בחוף הסלעי באזור הכרית שני מינים של חופיות המחלקות ביניהן את אזורי המחיה. חולית מנקדת גדלה בסמוך למים ואילו חופית חורת בריחוק מה מהם. ה"תחרות" על מרחב מחיה כאן מעטה בשל מיעוט המינים. בעלי החיים מצויים כאן במושבות, שבהן מספר היצורים גדול ולכל מין יש אזור מוגדר ומותאם לו. החופיות הן דוגמה טובה לכך, שכן נוכל לראות אותן בחוף הסלעי מכסות שטח גדול ותמיד מושבת החופיות המנוקדות תהיה סמוכה יותר למים. דוגמה נוספת להסתגלות לתנאים המיוחדים נמצא בחלזון בשם חדשן הנע לכיוון המים כאשר השטח מתייבש, בעת השפל. שונה התנהגותם של בלוטון הים והצלחית, המסתגרים ואוטמים את גופם כדי להתגונן מפני היובש.

על גבי לוחות סלעים המוצפים במי ים, מתפתחות מושבות של בעלי חיים ירודים החיים במים, כגון הידרתיים, אצטלנים וספוגיים.

החלזונות מתיישבים על קצה הלוח ויוצרים בו שפה מוגבהת מעל פני המים. הצינורן הבונה והשלשולן המשלש, שבתיהם דמויי צינור, בונים שכבה גירנית על גבי הסלעים ויוצרים סביבם תנאי מגורים מיוחדים לבעלי חיים נוספים.

בלוחות הגידוד שליד החוף ישנן גומחות של סלע שבתוכן נוצרות שלוליות מים. השלוליות מתאדות באיטיות ומשקיעות שכבה של מלח. בגומחות אלו נוכל למצוא שורה של חרקים שעמידותם למלח גבוהה, כמו מיני חיפושיות, זבובים ויתושים, המספיקים לסיים את מחזור החיים שלהם בזמן הקצר שבו מתקיימת השלולית. היצורים הבוגרים יכולים לעבור בתקופת היובש לשלולית אחרת, שכן הם בעלי כושר תעופה ומסוגלים לחיות ביבשה.

אזור העל-כרית

מעבר לאזור הגאות והשפל, מצוי האזור הנקרא העל-כרית, אזור הרסס או החוף העילי. גם כאן התנאים קשים אך קבועים יותר. משרע הטמפרטורות גדול, היובש רב, הקרינה חזקה ורמת המליחות גבוהה. מספר המינים כאן קטן, והוא הולך ופוחת ככל שמתרחקים מהאזורים המוצפים או המקבלים רסס של מי ים. בעלי החיים המצליחים לשרוד מסוגלים ל"הסתפק במועט" והם מותאמים מאוד לתנאי יובש ומליחות. כאן מצויות אצות כחוליות מתחת לשטחם העליון של אבני הכורכר, והן המשוות לסלעים את הגוון הכהה. מהאצות ניזונות החופיות. כמו כן נוכל לראות כאן את טחבית הים הנעה בחופשיות על פני השטח בשעות הקרירות.

אזורי הנחלים וגדותיהם במישור החוף

כעשרים נחלים חוצים את מישור החוף ונשפכים לים התיכון. חלקם של הנחלים זורמים כל ימות השנה וחלקם זורמים רק בעונת השטפונות. בנחלים שבהם הזרימה היא כל השנה נמצא עולם-מגוון של בעלי חיים. בנחלים המבוססים על זרימה עונתית יש שינוי גדול בתנאים מעונה לעונה ולכן מגוון המינים החי בהם מצומצם.

רוב נחלי המישור ניזונים הן ממי שטפונות והן ממי מעיינות. לתכונות המים משמעות עבור בעלי החיים: (א) רמת המליחות של מי הנחלים נמוכה בעונת השטפונות וגבוהה בעונה היבשה. (ב) כמות החמצן במים גדולה ככל שהזרימה יותר שטפונית. (ג) כאשר הזרימות איטיות המצע על קרקעית הנחל וגדותיו רך ובלתי יציב ומורכב בעיקר מחול וטין. בזרימה שטפונית, המים מסיעים את החלקיקים הקטנים ומותירים מצע קשה ומורכב מחצץ וגושי סלעים וחלוקי נחל גדולים. עובדה זו משפיעה על מינים שונים של בעלי חיים: יש המעדיפים להיות שוכני קרקע המתחפרים במצע הרך, יש הנצמדים לסלעים ואבנים ויש הנוהגים כשחיינים.

כיום, בשל הזיהום בנחלי החוף והיחלשות הזרימה עקב ניצול המים, נשארו בנחלים רק אותם בעלי חיים שהסתגלותם האקולוגית רחבה, היום נפוצים בנחלים סרטן הנחלים, צב הביצות, וחלזון בשם שחריר הנחלים. כמו כן התפתחו מינים עמידים מאוד של חרקים כמו יתושים, זבובים ושלשולי הצינורות. רק מספר קטן של דגים מצויים כיום בנחלים, ביניהם הנפוצים ביותר הם האמנון והשפמנון. לנחלים אליהם חודרים מי ים, חדרו גם מינים החיים במים מלוחים, כגון סרטנים רכיכות ודגי מים מלוחים.

את רוב בעלי החיים נמצא כיום באזורים הסמוכים למעיינות שבהם המים מתוקים והזרימה חופשית. שם נוכל למצוא סרטני מים, חרקי מים, רכיכות, חלזונות וצדפות.

אחד מבעלי החיים הנדירים המצויים בנחלי אלכסנדר ופולג הוא הצב הרך. צב זה, ממוצא טרופי היה נפוץ בעבר בכל נחלי מישור החוף וכיום נשאר במקומות מועטים בלבד. בכפר ויתקין סייעו המתיישבים לריבוי הצבים. החקלאים היו נוהגים לזרוק את פגרי תרנגולי ההודו אל נחל אלכסנדר. הצבים ניצלו את המזון הזמין והפכו חלק זה של נחל אלכסנדר למקום משכנם הקבוע. המקום הוכרז כשמורת טבע. אזור ההטלה על גדות הנחל מגודר ונשמר היטב על מנת לאפשר את התרבותם. בחודש פברואר 1992 בשל גל קור ושטפונות גדולים, נסחפו אל הים כמאתיים צבים וחלקם הגדול מת. רק מעטים הוחזרו לנחל בזכות פעולתן של הרשויות לשמירת הטבע.

רק מעט מבין היונקים שחיו לאורך נחלי החוף נותרו. הבולטים הם הנמיה והנוטריה, מכרסם שמוצאו מדרום אמריקה.

החי במקווי המים העונתיים

בעבר היו מכוסים שטחים רבים במישור החוף בשטחי ביצות. כיום יובשו מרבית הביצות. בחלק קטן משטחי הביצה לשעבר, שרדו מקווי מים עונתיים בלתי מנוקזים המהווים בית גידול ייחודי עונתי. מקווי מים אלו, הידועים בכינויים "שלוליות חורף", מכילים מי גשמים ושטפונות לתקופה קצרה. בשרון, מתקיימים מקווי המים בשנים גשומות לאורך זמן של עד כשמונה חודשים בשנה. "בריכת יער" בפארק השרון, ביצת זיתא באזור חדרה ושלולית געש הם מקווי המים הגדולים. מי שלוליות החורף אינם מזוהמים בדרך כלל ומכילים מזון רב בשל צמחיה עשבונית שנמצאת על קרקעיתם.

בעלי החיים האופייניים למקווי המים העונתיים, יכולים להחזיק מעמד בעונה היבשה או לסיים את מחזור חייהם בזמן קצר. הם שייכים לקבוצות ירודות של בעלי חיים, החל מחד-תאיים ועד לתולעים, סרטנים ירודים, חרקים ודו-חיים. חלק מיצורי השלולית פיתחו ביצים עמידות ליובש, הנשארות בעונה היבשה קבורות בקרקעית ובקיעתן מתרחשת רק עם רדת הגשמים הראשונים והצטברות המים בבריכה. ביצים כאלו נקראות ביצי קיימא, והן עטופות במעטה קשה השומר על חיוניותן לעונת יובש אחת או יותר.

עם ראשית עונת הגשמים, ומספר שעות מראשית היאספות המים בבריכה, שורצים במים יצורים רבים ושונים ש"התעוררו לחיים" או בקעו מביציהם והחלו את מחזור חייהם הקצר. מי הבריכה שורצים ראשנים, נציגי קבוצת הדו-חיים וקרפדות-אילניות (צפרדע בשם חפרית שהיתה נפוצה, נכחדה לאחרונה).

בעלי החיים הנפוצים באגמים העונתיים הם זמרגלאים, סוגים של סרטנים ירודים כמו תריסן וסרטן הבוץ. דפנאיים, שטרגלאיים, חרקי מים ותולעים שטוחות. באזור הבריכות נוכל לצפות גם בעופות מים רבים כגון: שחפים, ברווזים ואגמיות. בחלק מהבריכות נוכל לראות גם קינונים של אנפות.

החיים באזור בריכות הדגים

בריכות הדגים המלאכותיות במישור החוף מנצלות מים מליחים ומים שבעבר גרמו לביצות. הבריכות, ובמיוחד אלה שבחוף הכרמל, משמשות תחנה חשובה במסלולם של עופות מים העוברים בארץ בנדידתם העונתית בסתיו דרומה ובאביב צפונה. יש בין העופות גם כאלו החורפים בארץ. בעבר, כאשר מישור החוף היה מכוסה בביצות, נהגו עופות המים לחנות באזורי הביצות.

את מנוחתם עושים בעלי הכנף במקום המספק אוכל בשפע, שכן בריכות הדגים עשירות בסוגי מזון המתאים לעופות: דגים, תולעים, ראשנים, חרקים, זחלים וכדומה.

בין עופות המים נוכל לצפות כאן בעופות גדולים כגון השקנאים, החסידות וקורמורנים. מגדלי הדגים מנסים להרחיק בתכסיסים שונים את העופות הגדולים אוכלי הדגים.

בגדות הבריכות נוכל לצפות בעופות גדה כגון החופמאים, הלימוזות ותמירונים המהלכים באצילות במים הרדודים ונוברים במקורם הארוך בבוץ או במי הבריכה. במרכז הבריכות ניתן לצפות בלהקות גדולות של אגמיות, ברווזים מסוגים שונים, בצניות וסוגים רבים של שחפים.

במיקום עופות המים בבריכות נוכל למצוא תופעות של חיגור על פי מבנה גוף העוף, סוג המזון והדרך שבה הוא משיג אותו. את ארוכי הרגליים ושולי הדגים (תמירון או חסידה) בעלי המקור הארוך נמצא על גדות הבריכה ובמים הרדודים שם הם שולים את המזון מתוך המים. יש שיעדיפו להסתובב על גדת המים ולמצוא את מזונם בבוץ. השחיינים בעלי רגלי "סנפיר" וגוף דמוי סירה, כמו קבוצות הברווזים הטבלניים והאגמיות, שוחים באופן חופשי, צוללים ומוצאים את מזונם על ידי סינון מי הבריכה בתוך מקורם. רוב העופות השחיינים אינם אוכלי דגים ולכן אינם מזיקים לחקלאים.

שינויים בעולם החי והצומח בעקבות ההתיישבות והפיתוח

מישור החוף, שהיום הוא האזור המיושב ביותר בארץ, היה בעבר ברובו שטח פתוח בלתי מעובד. להתיישבות ולחקלאות יש השפעה רבה על עולם החי והצומח הטבעי. פיתוח השטחים גרם לצמצום במספר הפרטים של אוכלוסיות שונות, הן של צמחים והן של בעלי חיים. מינים רבים נעלמו מהנוף ומינים אחרים התרבו במיוחד. בעלי חיים שנחשבו כמזיקים לאדם ולחקלאות כגון תנים, כלבים משוטטים, חזירי בר, חגלות, ארנבים, נברנים ודורבנים נרדפו והושמדו.

הגורמים העיקריים לשינויים בעולם החי והצומח במישור החוף הם:

א. ייבוש הביצות.
ב. שיפור הניקוז של נחלי המישור.
ג. שאיבת מי המעיינות, במיוחד באזור הירקון ונחל תנינים.
ד. יישוב השטח והגידול בשטחי הערים והכבישים.
ה. עיבוד חקלאי אינטנסיבי.
ו. זיהום נחלי האזור.
ז. ציד בעלי חיים.
ח. שימוש בקוטלי צמחים ובעלי חיים מזיקים.

את עולם החי של העבר קשה לשחזר. מינים נכחדו ולא תמיד יש לנו עדויות על קיומם. סיפורי נוסעים וחוקרים, שתיעדו בכתב את רשמיהם מאירים את העבר. רק מעט מבין הנוסעים שפקדו את ארץ ישראל בימי הביניים ובמאות השנים האחרונות התעניינו בטבע הארץ וניסו לרשום ולהגדיר תצפיותיהם בצמחים ובבעלי חיים.

אחד החוקרים החשובים, שתרמו למחקר הטבע הקדום של ארץ ישראל, היה הנרי בייקר טריסטראם, כומר אנגלי שביקר בארץ בשנים 1864-1863. על פי תצפיותיו ניתן ללמוד על מספר בעלי חיים, שחיו במישור החוף עוד במאה הקודמת וכיום לא ניתן לראותם עוד.

בעלי חיים שחיו במישור החוף בעבר וכיום נעלמו או שמצויים כיום בסכנת הכחדה:

עטלפי חרקים - חיו בעבר במערות או חללים חצובים ברכסי הכורכר. 

חזירי הבר - חיו בעבר באזורי הביצות במיוחד באזור הירקון.

עפרוני מצוי וכרון - סביבת חייהם הייתה שטחי בור פתוחים.

התנים - שוכנים בשדות המעובדים ומורעלים בשל היותם גורם מזיק לחקלאות.

הניצים - מושמדים בהרעלות.

חפרית - דו-חיים שחי באזורי הביצות ואגמי החורף נעלמו מהנוף בשל הדברת היתושים ששימשו להם מקור מזון עיקרי.

צבים רכים - היו נפוצים בעבר בכל נחלי החוף וכיום מצויים רק במספר קטן של נחלים בעיקר בנחל אלכסנדר.

חתולי הביצות, הלוטרה - שוכני ביצות שנכחדו עם ייבוש הביצות.

קראו עוד:

מסלול

***************************************************** עכנאי שרוע  انحناء الضبع Share on facebookShare on emailShare on favoritesShare on print|More Sharing Servicesשתף
Echium angustifolium	שם מדעי
Hispid Viper's-bugloss	Common name
זַהַרַת אל-אֵפַאֵ'ה	שם ערבי
זיפניים Boraginaceae	משפחה
מאוחה	מס' עלי כותרת
פשוט	צורת העלה
תמים	שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה)	בית גידול
עגול	צורת הגבעול
שיח ובן-שיח	צורת חיים
גולן, גליל, עמקים, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן,	תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12	עונת הפריחה
דווח לנו
מידע נוסף עכנאי שרוע הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן-שיח שרוע (ולעיתים זקוף, בניגוד לשמו) המסתעף מבסיסו. שכיח בהמוניו, פרחיו הם בין התורמים העיקריים לצבע כחול בנוף הארץ. גובהו 30-80 ס"מ. כל אברי הצמח מכוסים בצפיפות בזיפים דלילים וארוכים או בשערות. העלים צרים וארוכים, מסורגים, תמימים, שפתם חלקה. בסיסי הגבעוליםמעוצים. עכנאי שרוע פורח במשך כל האביב והקיץ, ממרס עד אוגוסט. התפרחת חד בדית, הפרחים יושבים בצד אחד של הגבעול, המתעקל כשבלול או כזנב עקרב. הפרח דו מיני, גדול (אורכו 15-25 מ"מ), עלי הכותרת מאוחים לצינור או לשופר א-סימטרי מעט, המזכיר פה פעור של נחש (מכאן השם: עכן הוא נחש). 5 האבקנים ועמוד העלי בולטים מתוך לוע הפרח ומעצימים את הרושם של פי נחש, האבקנים הכפופים מדמים שיניים מעוקלות, והעלי השסוע נראה כלשון של נחש. צבע הכותרת ורוד בצעירותה, והוא הופך לכחול סגול לאחר יום. שינוי צבע הכותרת מתרחש במהלך היום והוא קשור לגיל הפרח ויתכן גם שלמצב האבקתו. לאורך הכותרת מודגשים עורקים כהים. מדי יום נפתח פרח חדש מעל קודמו, ותוך כדי כך מתיישר ציר התפרחת. עלי הגביע זקופים, מספרם 5 , הם גדלים ומתרחבים עם הבשלת הפרי ואינם נושרים מהגבעול. הפרי אגוזית. מספר האגוזיות בין 1–4, והן חבויות בגביע. עכנאי שרוע צומח בבתות-ספר, בבתות ימתיכוניות, בערוצים במדבר, בחולות עצורים במישור החוף ובשדות עשבוניים בכל הארץ. האוכלוסיה של חוף הים התיכון נחשבת לאקוטיפ מיוחד, שרוע ועמיד לרסס. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון. בסוג עכנאי 40 מינים, רובם ימתיכוניים, בארץ 5, מהם 4 ימתיכוניים ואחד מדברי. כן מגדלים מינים אחדים כצמחי-נוי. כתבו ערגה אלוני ומייק לבנה

*****************************************************

  יבלית النجيل

יבלית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	דגנאים
משפחה:	דגניים
סוג:	יבלית
מין:	יבלית מצויה
שם מדעי
Cynodon dactylon

יבלית או יבלית מצויה (שם מדעי: Cynodon dactylon) הינה עשב בר רב שנתי בן למשפחת הדגניים.

ליבלית קני שורש מסועפים, המעמיקים עד מטר ויותר באדמה. קני שורש אלה זוחלים ומתפשטים וממפרקיהם יוצאים שורשים כלפי מטה וניצנים כלפי מעלה. מאלה מתפתחים עלים צרים, קצרים ושטוחים ותפרחות מאוצבעות. היבלית מעדיפה אקלים חם ובחורף כל חלקיה העל-קרקעיים נצרבים מהקור ומתייבשים. היבלית מתרבה הן על ידי זרעים והן על ידי קני שורש, המתפשטים מתחת לפני הקרקע ועל כן נחשבת ל"עשב שוטה". צמח זה הוא בעל יכולת שרידה גבוהה והדברתו קשה ביותר.

היבלית מתפתחת בארץ בכל סוגי הקרקעות, באדמות כבדות וכן בקרקעות לס. מאחר שהיבלית גדלה גם בקרקע חולית, שורשיה מייצבים אותה ומאפשרים קליטת צמחים נוספים בעקבותיה.

שימושים

• לשורש היבלית טעם מתקתק המזכיר שומר פשוט. בעתות רעב השתמשו בקמח שנטחן מהשורש לאפיית לחם.
• היבלית משמשת כמזון לסוסים, כבשים עזים ובקר.
• לעתים היבלית נאכלת על ידי כלבים וחתולים כדי לגרום להקאה. הסברה היא שהיבלית משמשת אותם לניקוי הקיבה, בייחוד בעת הרעלה ובעיות עיכול.
• שימוש כצמח מרפא לבעיות הקשורות לשלפוחית השתן ולכליות.

היבלית במשנה

היבלית מוזכרת במשנה כצמח שהפיקו ממנו דבק לצורך הדבקת כדי יין: "יבלית שטופלין בה את הפיטסין" (כלים ג', ו'). ייתכן כי היבלית המצויה היא צמח אחר, מאחר שלא ידוע על הפקת דבק מהיבלית המצויה. היבלית המשנאית מזוהה (לפי אפרים הראובני) עם עירית גדולה, שמשורשיה מפיקים תרופה ליבלות קשות וייתכן כי כונתה יבלית. כמו כן ידוע שמפיקים משורשי העירית דבק.

*******************************************

https://www.google.co.il/search?q=%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%AA&es_sm=122&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ei=-

7tWUvSONoPJ0AXguYCICA&ved=0CCoQsAQ&biw=1280&bih=862&dpr=1

סירה קוצנית Share on facebookShare on emailShare on favoritesShare on print|More Sharing Servicesשתף
Sarcopoterium spinosum	שם מדעי
Prickly Burnet	Common name
נָטֶש, בִּלָּאן	שם ערבי
نتش، بلان	أللّغة آلعربيّة
ורדיים Rosaceae	משפחה
חסר עלי כותרת	מס' עלי כותרת
מנוצה	צורת העלה
משונן	שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה)	בית גידול
עגול	צורת הגבעול
שיח ובן-שיח	צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן,	תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12	עונת הפריחה
דווח לנו
מידע נוסף סירה קוצנית היא בן-שיח כדורי נמוך, מסועף, קוצני. גובהו 30 ס"מ, קוטרו 50 ס"מ. שכיח מאוד. היא נחשבת כצמח המאפיין יותר מכל את תצורת הנוף הצמחי של הבתההימתיכונית בארץ. הענפים הצעירים לבידים ורכים. בהמשך הם מתקשים ומתעצים, ואפשר אף לעקוב אחר טבעות שנתיות בחתך-רוחב בענף. העלים מנוצים לאונות משוננות, קטנים, קירחים וצבעם ירוק כהה בצידם העליון, לבידים ומלבינים בצידם התחתון. העלים קצת בשרניים, שפתם גלולה לאחור. הצמח מחליף את עליו עם העונות, עלי-הקיץ קטנים מעלי החורף. הקוצים אינם אלא קצות ענפים, והם ניכרים בהסתעפותם הדו-קרנית. בניגוד למשתמע משם הצמח, הרי הקוצים אינם דוקרים מאוד. מבנה הצמח גמיש ומרווח, ולכן ממליצים להשתמש בו כמזרן-שדה, כמובן אחרי ריפוד מלמעלה ביריעה בלתי חדירה לקוצים. אין מניעה לעקור את הצמחים מבחינת שמירת הטבע – הצמח נפוץ ושכיח ואינו צפוי להכחדה. אולם השמדה יסודית מדי של אוכלוסיות שלמות (כפי שאירעה למשל ליד משרפות סיד, להסקה) חושפת את הקרקע לסחיפה, ומדגישה את חשיבות הסירה לשימור הקרקע. סירה קוצנית פורחת באביב, מפברואר עד אפריל, מועד הפריחה מקדים בעמקים ומאחר בהרים. הפרחים חד-מיניים, זעירים, חסרי כותרת, עם 4 עלי גביע ושחלהתחתית. הם ערוכים בתפרחות קטנות דמויות שיבולת בקצות ענפים: הפרחים הנקביים נישאים בקצה הענף, הזכריים מתחתם. הצלקות מברשתיות, צבען אדום, והן המקנות את הצבע לתפרחת הנקבית כולה. הפרחים הזכריים ערוכים מתחתם, לכל פרח 10–30 אבקנים ארוכים בצבע צהוב חיוור, המתנדנדים ברוח לפזר את אבקתם. גון הפרח הזכרי צהבהב כצבע האבקנים. הפרחים הנקביים פורחים תחילה, הזכריים אחר-כך. אין צוף. ההאבקה ברוח. הפרי מבשיל במאי ונותר זמן רב על הצמח. הוא ספוגי, כדורי, קוטרו 4 מ"מ, בראשו 4 עלי הגביע, צורתו כצורת סיר קטן, ואולי זה מקור השם של הצמח. צבע הפרי משתנה מירוק לאדום ולחום. גם שמו המדעי הקודם (פוטריום) משמעו סיר או כלי-שתיה. משורר עברי מפורסם מימי הבית השני נקרא בן-סירא. סירה קוצנית משתלטת בצפיפות בשדות ובמטעים נטושים, נחשבת כמייצגת שלב מוקדם בסוקצסיה, לפחות בסוקצסיה המשנית. היא מתחדשת יפה אחרי שריפה. גדלה בעיקר בקרקעות טרה רוסה, גם בחול-חמרה ובכורכר. שולטת בחבל הימתיכוני ובחבל הסְפָר (במעבר בין הימתיכוני למדברי), חודרת מעט גם לשולי המדבר בערוצי נחלים ולרגלי סלעים. הצמח משמש כחומר דלק לבישול ולהסקה, כמטאטאים, וכן להגברת ההרתעה בראש גדר-אבן: "הנני שך את דרכך בסירים, וגדרתי את גדרה" (הושע ב, ח). מקובל כי סירים הוא כינויה של הסירה במקרא. ברפואה העממית משמשת משרה מקליפות של שורשי סירה כתרופה לסכרת, לטיפול בבעיות דרכי העיכול והשתן, בדלקת עור, כאבי שיניים וחניכיים. גם ברוקחות הקונבנציונלית נבדקת לאחרונה יכולתן של תרופות המופקות מסירה קוצנית לדיכוי סכרת. תפוצתו העולמית של המין משתרעת בארצות שבחופי מזרח הים התיכון ומרכזו. המין יחיד בסוגו. הסוג שונה מאוד מיתר בני משפחתו המיוחסת, רק עוד סוג אחד דומה לו – בן-סירה

********************************************************

לטאת חולות החוף

שׁנונית חולות (שם מדעי: Acanthodactylus scutellatus) הינה זוחל ממשפחת הלטאיים סוג שנונית. גודלה קטן, עד 21 ס"מ, כאשר אורך הזנבמהווה פחות משני שלישים. משקלה עד 10 גרם לרוב. ראשה מחודד בקדמתו. לשנונית החולות סימן היכר המייחד אותה משאר בני סוגה: מגיני הגחון שלה סדורים באלכסונים היוצאים ממרכז הגחון ונמשכים אחורה ולצדדים, לעומת המינים האחרים בסוגה אצלם מגיני הבטן מסודרים בשורות ישרות, שתי וערב.

משמעות השם המדעי של שנונית החולות (scutellatus) הוא "מכוסה קשקשים קטנים".

צבע שנונית החולות לרוב צהבהב, בהתאם לסביבה החולית בה היא חיה. לעתים צבעה נוטה לגוון אפור או חום בהיר. על צבע רקע זה מפוזרים כתמים צרים וכהים, היוצרים דגם של רשת (ראו תמונה) הבולט יותר בזכרים. בשונה ממרבית מיני השנוניות הנפוצים בארץ, לא ניתן להבחין בפסי אורך אצל שנונית החולות. כמרבית המינים במשפחת הלטאיים, גם אצל שנונית חולות קיימים שינויי צבע פיזיולוגיים - בשעות החמות הגוונים בהירים יותר, בהשוואה לשעות הבוקר או אחר הצהריים בהן השנונית זקוקה לקרינת השמש על מנת לווסת את חום הגוף.

הזכר גדול מן הנקבה - ראשו ושורש זנבו עבים יותר.

הצעירים דומים בצבעם לבוגרים.

שנונית החולות שוכנת בישראל בחולות מערב הנגב ובחולות של דרום מישור החוף, בנוף של חולות נודדים ומיוצבים למחצה. בעבר הייתה נפוצה גם עד הרצליה ושפיים בצפון, אך העיור המתקדם בארץ, שגרם להשמדת בית גידולה, כנראה הביא לכך שאין עוד פרטים צפונה לחולות בת ים וחולון. באזורים בהם מצויה שנונית חולות, היא עשויה להיות בחפיפה עם מינים אחרים מהסוג שנונית. מדרום לנחל הירקון, קיימת חפיפה בתפוצת שנונית חולות עם המין שנונית השפלה (שם מדעי: Acanthodactylus schreiberi), ואנו עדים לחלוקה בין שני המינים ברמת תת-בתי הגידול שבשטח: שנונית חולות מאכלסת חולות נודדים ומיוצבים-למחצה, וככל שהחולות יותר מיוצבים (פחות נודדים) היא נעלמת ומחליפה אותה שנונית השפלה. בדרום מישור החוף, שני המינים הללו מהווים הלכה למעשה סמנים (אינדיקטורים) לרמת יציבות החולות, למשל במחקר ארוך-הטווח הנערך בשמורת חולות ניצנים‏^[1]. מחקר שנערך בעבר בחולות חולון מצא ששני המינים מסוגלים לחיות באותו אזור בזכות חלוקת משאבים שונה בכל מין, אשר מונעת תחרות ישירה בשנים בהן תנאי האקלים וכמות המזון ממוצעים‏^[2]; בשנת בצורת עלולה להיווצר תחרות ביניהם. בחולות מערב הנגב ובחולות צפון סיני, קיימת חפיפה באתרים רבים בין שנונית חולות לבין המין שנונית ארוכת-כף (שם מדעי: Acanthodactylus aegyptius), כאשר האחרונה מחליפה את שנונית חולות בבתי גידול של החולות הנודדים ביותר.

שנונית החולות פעילה ביום ומתחפרת בחול היטב. מחילותיה אינן עמוקות והיא שוכנת בהן בלילה ובקיץ בשעות החמות. כשהיא מגלה אויב היא אצה למחילה, בין אם היא שלה אם לאו.

עונת הרבייה של שנונית חולות מתחילה בסוף החורף. בתקופה זה הזכר שומר על נחלתו שמקיפה את מחילתו, תוך שהוא מחזר אחר נקבות ומנסה להזוודג עימן ובמקביל מגרש זכרים אחרים הנחשבים "פולשים" לנחלתו. הנקבה מטילה באביב 3-6 ביצים מוארכות, בעלות קליפה גמישה. הצעירים בוקעים בחודשי יוני ואוגוסט. אורכם לאחר הבקיעה הוא 7-8 ס"מ, והם שוקלים כ-0.5 גרם. בצפון סינינתפסו צעירים בגודל זה גם באפריל.

**********************************************************************

בן-טיון בשרני Share on facebookShare on emailShare on favoritesShare on print|More Sharing Servicesשתף   Inula crithmoides שם מדעי   Golden samphire Common name קטאפה, זמתון שם ערבי מורכבים Asteraceae משפחה מאוחה מס' עלי כותרת פשוט צורת העלה תמים שפת העלה חוף הים בית גידול עגול צורת הגבעול שיח ובן-שיח צורת חיים חוף הים התיכון, עמקים, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב והרי אילת, בקעת הירדן, תפוצה בארץ הצג מפת תפוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 עונת הפריחה דווח לנו מידע נוסף בן-טיון בשרני (לשעבר טיון בשרני) הוא בן-שיח רב-שנתי הדומה לטיון בפרחיו, שונה מאוד ממנו באבריו הווגטטיביים. הצמח מסתעף מבסיסו לענפים שחלקם התחתון מעוצה, גובהו 30–60 ס"מ. העלים בשרניים, סרגליים, קירחים, אינם דביקים ואינם ריחניים. הם רחבים בראשם מעט יותר מאשר בבסיסם. שפתם תמימה, רק ראשם מפוצל לפעמים ל-3 שיניים. בן-טיון בשרני פורח במשך כל הקיץ, ממאי עד אוקטובר. הקרקפות צהובות, קוטרן 1.5 עד 3 ס"מ, פרחי המרכז צינוריים, דו-מיניים, צפופים. פרחי ההיקף לשוניים, נקביים, ארוכים, צרים ומרווחים. חפי המעטפת רעופים, הפנימיים קרומיים והחיצוניים עשבוניים. הזרעון שעיר. בן-טיון בשרני גדל במליחות ובחוף הים, נפוץ בעיקר במישור החוף ובבקעת השבר, ידוע גם בעין עבדת בהר הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בחופי הים התיכון סביב. כתב מייק לבנה ********************************************************************************************** **************************************************************

http://yth.co.il/yth.co.il/originals/%D7%94%D7%A6%D7%92%D7%AA%20%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%20%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93.pdf

في الرابط السابق تجدون معطيات عن الجولة التعليمية وكتابة التقرير