يوم الاربعاء 04.12.2019

الجولة التعيمية - نباتات الشاطيء الصخري الجاف

معلومات عامة

: تتعلق بظواهر تمت مشاهدتها في الجولة

בן-טיון בשרני

הדפסה

Inula crithmoides

שם מדעי

Golden samphire

Common name

קטאפה, זמתון

שם ערבי

מורכבים
Asteraceae

משפחה

מאוחה

מס' עלי כותרת

פשוט

צורת העלה

תמים

שפת העלה

חוף הים

בית גידול

עגול

צורת הגבעול

שיח ובן-שיח

צורת חיים

חוף הים התיכון, עמקים, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב והרי אילת, בקעת הירדן,

תפוצה בארץ

הצג מפת תפוצה

עונת הפריחה

צילום: © שרה גולד עין עבדת, דצמבר

תמונות נוספות:

בהגדלה

בן-טיון בשרני על רקע הים התיכון

חלקי הצמח מקרוב

תפרחות, עלים בשרניים ופירות

תפרחת מקרוב

תפרחות בסיום פריחה

מידע נוסף

בן-טיון בשרני (לשעבר טיון בשרני) הוא בן-שיח רב-שנתי הדומה לטיון בפרחיו, שונה מאוד ממנו באבריו הווגטטיביים. הצמח מסתעף מבסיסו לענפים שחלקם התחתון מעוצה, גובהו 30–60 ס"מ. העלים בשרניים, סרגליים, קירחים, אינם דביקים ואינם ריחניים. הם רחבים בראשם מעט יותר מאשר בבסיסם. שפתם תמימה, רק ראשם מפוצל לפעמים ל-3 שיניים.
בן-טיון בשרני פורח במשך כל הקיץ, ממאי עד אוקטובר. הקרקפות צהובות, קוטרן 1.5 עד 3 ס"מ, פרחי המרכז צינוריים, דו-מיניים, צפופים. פרחי ההיקף לשוניים, נקביים, ארוכים, צרים ומרווחים. חפי המעטפת רעופים, הפנימיים קרומיים והחיצוניים עשבוניים. הזרעון שעיר.
בן-טיון בשרני גדל במליחות ובחוף הים, נפוץ בעיקר במישור החוף ובבקעת השבר, ידוע גם בעין עבדת בהר הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בחופי הים התיכון סביב.

כתב מייק לבנה

*********

עַדְעָד הַגָּלִיל

מוגן

Limonium galilaeum Domina, Danin & Raimondo

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.

שם נרדף

עדעד יווני

משפחה

עופריתיים Plumbaginaceae

סיווג מין

ברשימת המינים בסכנת הכחדה

אקוסיסטמה

ים-תיכונית חופית

כורוטיפ

מזרח ים-תיכוני

אתר מרכזי לשימור

קטע החוף ראש הנקרה - אכזיב

המס' האדום

סכנת הכחדה

ערך IUCN

מספר גלילות בישראל

2 (3)

צמידות

% אתרים בשמורות

28.6

תיאור הצמח

עשב רב-שנתי קרח בגובה של 15-30 ס"מ, המסתעף לכמה גבעולים סמוך לבסיסו. העלים רבים, מאוגדים בשושנות, אורכם 1.5-3 ס"מ ורוחבם 3-6 מ"מ. העלים דמויי מרית - מעוגלים בקצה ונעשים צרים כלפי הבסיס. על הגבעולים והעלים, כמו בכל מיני הסוג עדעד, פזורות בלוטות מפרישות מלח. חלק מהגבעולים אינם נושאים תפרחות ואורכם 10-20 ס"מ. אורך הגבעולים נושאי הפרחים (עמודי התפרחות) 15-40 ס"מ. עמוד התפרחת זקוף והוא נושא שיבולת דלילה שאורכה 3-10 ס"מ בת 2-8 שיבוליות שאורכן 6-7 מ"מ. כל שיבולית נתונה בתוך חפים אחדים והיא מכילה 2-4 פרחים, הנישאים על עוקץ קצר. אורך הגביע כ-6 מ"מ והוא בולט מעט מעל החפים. צינור הגביע מעט שעיר ושיניו משולשות. הכותרת ורודה, בעלת חמישה עלי כותרת, קוטרה מגיע ל-6 מ"מ. יחידת ההפצה היא זרע הנתון בתוך הגביע, והיא מתנתקת מהצמח מתחת לעוקץ הפרח. הזרע חום וגלילי. המין הדומה ביותר לעדעד הגליל בישראל הוא עדעד רותמי שנבדל מע. הגליל בתפרחת מסתעפת יותר ושיבוליות כפופות בנות 1-2 פרחים. הפריחה חלה בחודשים אפריל-מאי, אך לפעמים מקדימה למרס, ונמשכת גם עד אוקטובר.

תפוצה בארץ

הצמח נמצא בגלילה אחת בלבד: עמק עכו. גדל לאורך כל החופים מראש הנקרה ועד לנהריה ודרומית לנהריה משבי ציון ועד לצפון עכו. הימצאותו בשרון מצוינת בפלורה פלשתינה בסימן שאלה, ואכן אין לכך סימוכין בגיליונות עשבייה ובתצפיות. בעבר נכתב כי נמצא גם בחוף הכרמל, אך ככל הנראה מדובר בתצפיות שגויות בעדעד רותמי המחליף את עדעד הגליל, באותו בית גידול בגלילת חוף כרמל. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בית-גידול

סלעי כורכר וגיר בחגורת הרסס בחוף הים.

תפוצה בעולם

המין אנדמי לישראל. סביר להניח שיימצא גם בחופי דרום לבנון.

סיסטמטיקה וביוגיאוגרפיה

בסוג עדעד כ-350 מינים הנפוצים בכל העולם, במיוחד במלחות, חופים ובמדבריות. באירופה מצויים 87 מינים ובמזרח התיכון 35 מינים. חופי הים-התיכון ובמיוחד אלה של חצי-האי האיברי הם מרכז המגוון העשיר ביותר בעולם של הסוג והשבט עליו נמנה העדעד במשפחת העופריתיים; הסוגים הקרובים לו הם ארמריה וחדעד. המיוחד למיני שבט זה הוא גביע צבעוני בר-קיימא הנשאר זמן רב לאחר נשירת הפרח (מכאן שם הסוג – "חי לעד"). הגביע משמש כתוספת פרסומת לתפרחת ומהווה חלק מיחידת ההפצה. לעתים צבעו בולט יותר בעת הפריחה מזה של הכותרת. דווקא תכונה זו איננה בולטת בע.הגליל ובע. רותמי. בישראל גדלים 6 מינים: ע. המדבר (ע. תכול, מין חד-שנתי) וע. מאובק - במדבר, ע. הביצות – במלחות ובחוף הים, ע. כחול – בחופים ובגבעות כורכר, ע. רותמי וע. הגליל – בחגורת הרסס. מינים רבים שתורבתו כפרחי נוי (ביניהם ע.כחול וע.הביצות) משמשים בגינון וכפרחי קטיף. עד לאחרונה נחשבו האוכלוסיות שבחוף אכזיב – ראש הנקרה כשייכות למין עדעד יווני (Limonium graecum) כונה הגדל באיי הים התיכון כולל קפריסין ובחופים של צפון הים התיכון, כולל טורקיה, סוריה ולבנון. מחקרם של Domina et al. (2006) זיהה את האוכלוסיות של צפון ישראל כמין נפרד ואנדמי - עדעד הגליל (L. galilaeum). המינים הקרובים לו הם L. graecum ו-L. sieberi. עדעד הגליל נבדל מעדעד יווני (L. graecum) (שאליו שויך בעבר) בכמה סימנים דיאגנוסטיים מובהקים שהבולטים בהם הם: עדעד הגליל מצמיח גבעולים חסרי פרחים רבים, עליו ירוקים, השיבוליות דלילות, יחידת ההפצה היא פרח אחד ואזור הניתוק שלה הוא מעל עוקץ הפרח. לעומת זאת בעדעד יווני יש רק מעט גבעולים עקרים, העלים מכחילים ויחידת ההפצה היא שיבולית שלמה הנישאת על עוקץ חרוטי שניתקת מהצמח מתחת לעוקץ השיבולית. אמנם בישראל הופרדה האוכלוסייה למין אנדמי, אך לא ברור מעמדה של אוכלוסיית דרום לבנון, אם היא שייכת לע.הגליל או יש לה מעמד ביניים.

שמירת טבע

מספר הגלילות ומספר האתרים יציב לאורך עשרות שנים, אם כי ייתכן שהיו בעבר אוכלוסיות שנעלמו משטחים בנהריה ובעכו שכיום מפותחים או בנויים.
מופיע בדרך כלל, ובמיוחד באתרים שבקטע החוף ראש-הנקרה – נהריה באוכלוסיות שגודלן מאות עד אלפי פרטים.
פעולות פיתוח בחוף הים עלולות לסכן את האוכלוסיות.
הצמח מוגן על פי חוק. חלק מהאתרים מוגן בתחומי שמורות הטבע של חוף ראש הנקרה
הצמח ייחודי לישראל ושימורו בארץ הוא גם שימורו העולמי.

המלצות למימשק ולשימור

יש למנוע פעולות פיתוח שיפגעו באוכלוסיות הקיימות בחופים בקטע ראש הנקרה – עכו. מומלץ להכריז גם על קטע החוף שבי-ציון - בוסתן הגליל כשמורה.

סיכום ומסקנות

עשב רב-שנתי נדיר ואנדמי לישראל המוגבל לחגורת הרסס בחוף עמק עכו. מעמדו כמין בסכנת הכחדה משקף את נדירותו ואת ייחודיותו לישראל יחד עם הרגישות הרבה של בתי הגידול החופיים לפיתוח.

بلان شوكي

اذهب إلى التنقل اذهب إلى البحث

البلان الشوكي
ثمار البلان الشوكي

المرتبة التصنيفية	نوع^[1]
التصنيف العلمي
النطاق:	حقيقيات النوى
المملكة:	نباتات
الشعبة:	حقيقيات الأوراق
الشعيبة:	بذريات
العمارة:	مرقئينة
الطائفة:	ثنائيات الفلقة
الطويئفة:	وردانيات
الرتبة العليا:	ورداوايات
الرتبة:	ورديات
الفصيلة:	وردية
الأسرة:	ورداوات
القبيلة:	مرقئاوية
العميرة:	مرقئينة
الجنس:	بلان
النوع:	الشوكي spinosum
الاسم العلمي
Sarcopoterium spinosum (لينيوس) سباش (L.) Spach، 1846
‏‏
تعديل مصدري - تعديل

البلان الشوكي أو النَتش (باللاتينية: Sarcopoterium spinosum) نوع نباتي يتبع جنس البلان من الفصيلة الوردية.

محتويات

الموئل والانتشار[عدل]

موطنه الأصلي بعض مناطق حوض البحر الأبيض المتوسط والقوقاز، حيث يوجد في بلاد الشام والمغرب العربي وقبرص وتركيا واليونان وألبانيا وكرواتيا.^[2]

الوصف النباتي[عدل]

هو نبات شوكي (بالإنكليزية Prickly Shrubby Burnet وبالفرنسية Pimprenelle épineuse) الاسم العلمي للنبات Sarcopoterium spinosum. هو نبات قصير يتراوح طوله من 10- 30سم.له اوراق صغيره جدا و دقيقه و سيقان مليئه بالاشواك. ينمو بشكل كبير في بلدان حوض البحر الأبيض المتوسط. هذا النبات متعلق بالضوء فينمو بعيداً عن الأشجار ويزول وجوده عند إعادة المناطق المقطوعة الأشجار إلى أصلها.

يلفظ الاسم أحيانا بِـلاّن ويعرف البلان بأسماء أخرى باللغة العربية منها نَـتَـش وشـيـرَق وسـطـوبـي (عن اليونانية Stoibe.

يمتاز البلان بفوائد بيئية هامة فجذره القوي يثبت التربة ويحميها من الانجراف بفعل الأمطار الغزيرة، كما يعتبر نقطة التحول الأساسية في إعادة المناطق المقطوعة الأشجار الحراجية إلى أصلها، أو ما يسمى بمرحلة البلان الشوكي حيث يمثل الغطاء النباتي الخفيف والمؤلف من البلان الشوكي بشكل رئيسي والقندول والخزامى دوراً في حماية البيئة الجافة المحلية تماماً، ليس من الانجراف بل في التقليل من حدة الانجراف.

هناك قرية سورية اسمها "بللين" في محافظة حماة وتبعد حوالي 18 كم عن مدينة مصياف سميت بهذا الاسم لوجود نبات البلان بغزارة.

مرادفات للاسم العلمي[عدل]

(باللاتينية: Poterium spinosum L.)
(باللاتينية: Sanguisorba spinosa (L.) Bertol.)
(باللاتينية: Pimpinella spinosa Gaertn.)

السؤال: لماذا لا توجد نباتات اليابسة في الرمال التي تغمرها مياه البحر عندما ترتفع الامواج؟

الجواب: مياه البحر مالحة المياه تتبخر من الرمال ويبقى الملح فيها، ولذلك يرتفع تركيز الاملاح في هذه الرمال وفي بيئه مالحة لا يتمكن النبات من العيش لعدم تمكنه من استيعاب الماء من التربة الرملية المالحة لسبب التركيز المرتفع للاملاح فيها ويصبح الضغط الاسمزي في خلايا النبات أقل من الموجود خارجها

السؤال: لماذا بذور زنبقة الساحل خفيفة و تنضج قبيل فصل الشتاء في نهاية شهر تشرين الثاني؟

الجواب: البذور خفيفة لأنها مغلفة بطبقة خارجية اسفنجية يتخللها الهواء مما يجعلها أن تكون خفيفية لتنتشر البذور بواسطة الرياح بسهولة وعند قدوم فصل الشتاء والامطار تنبت هذه البذور وتكون نباتات جديدة التي تكون أوراقو ابصال صغيرة في السنة الاولى من حياتها وفي بداية الصيف تجف الأوراق وتبقى البصلة حية وفي حالة "سبات" طيلة فصل الصيف وبداية الخريف

*******************

زنبقة الساحل (الشاطئ) أو الطيطان البحري:

חבצלת החוף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חבצלת החוף

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	אספרגאים
משפחה:	נרקיסיים
סוג:	חבצלת
מין:	חבצלת החוף
שם מדעי
Pancratium maritimum ‏ליניאוס, 1753

Pancratium maritimum

חבצלת החוף על בול משנת 1960 שיצא לכבוד יום העצמאות ה-12, בעיצובו של צבי נרקיס

חבצלת החוף (שם מדעי: Pancratium maritimum) היא צמח חוף ממשפחת הנרקיסיים, הפורח בקיץ לאורך חופי הים התיכון.

פריחת החבצלת גדולה ומרשימה, בייחוד כיוון שהיא פורחת בשלהי הקיץ (יולי עד אוקטובר), כאשר רוב הצמחייה התייבשה כבר. היא עושה זאת בזכות בצלה, שאגר מים ומזון בחורף הקודם. זרעיה מצופים בשכבת שעם המאפשרת הפצת הזרעים דרך הים.

גובהה מגיעה עד ל-60 סנטימטר ועל כל גבעול יש בין 2 ל-10 פרחים. הפרי דומה לביצה, בכל פרי יש 3 חדרים שבכל אחד מהם יש 20 זרעים.

חבצלת החוף נפוצה לחופי הים התיכון, אך היא מופיעה גם בחופי האוקיינוס האטלנטי ובאזור האירו-סיבירי.

חבצלת החוף מככבת בסמל העיר נתניה. בישראל חבצלת החוף היא פרח שכיח, אך עם זאת היא צמח מוגן.

زنبقة الساحل חבצלת החוף بقلم: سهيل مخول

لا تعيش نباتات اليابسة على حافة الشاطئ بالقرب من مياه البحر تدعى هذه المنطقة الشاطئ الميت، وذلك لسبب ارتفاع تركيز الأملاح فيها. ولكن على بعد مسافة معينة من الشاطئ (تقريباً 30 متر) في المطقة الرملية وعدة أمتار بعد مرتفع صخور الكركار (حيث لا تصل مياه البحر) توجد نباتات اليابسة مثل : نبات الأزرق (עדעד כחול)، زنبقة الساحل، مداد الرمال، انحناء الضبع وغيرها.

شروط الحياه في هذه الرقعة من الساحل غير مريحة للنباتات، لسبب تحرك الرمال واستيعابها للماء بسرعة وتغلغل المياه الى الاعماق وزيادة تركيز الأملاح ما يشكل صعوبة في استيعاب النبات للماء نتيجة الفرق في الضغط الاسموزي. كما وأن حياة النباتات على صخور الكركار ليست سهلة.

زنبقة الساحل (الشاطئ): تعيش هذه الزنبقة في الرمال على في الاماكن التي لا تصلها مياه الأمواج، تعيش في بيت التنمية هذا (البيئة) في شروط غير مريحة ويمكن القول تعيش في شروط صعبة للأسباب التالية:

1. تركيز الأملاح المرتفع في التربة (هنا التربة رملية) وهذا يعيق استيعاب الماء الى جذور النبات، نباتات الشاطئ قد تكيفت لقلة الماء .

2. في منطقة الشاطئ توجد رياح قوية التي تحمل معها رذاذ من مياه البحر وتنقله للنباتات وهذا يشكل خطراً على النباتات ويسبب جفاف أجزاء منها نتيجة تكوين وسط أيوني الذي يؤدي لخروج الماء من اجزاء النبات ونتيجة لذلك تجف وتموت. (نشاهد غالبية أغصان النباتات (الشجيرات) قصيرة من جهة البحر وطويلة من الجهة المعاكسة (الشرق).

3. الرياح تحرك الرمال وقد تغطي الرمال النباتات بشكل كامل، كما وأن حبيبات الرمل عند اصابتها أجزاء النبات تسبب ضرراً كبيراً للأنسجة الطرية ولذلك ضررها أكبر على النباتات الحديثة وعلى الأغصان الغضة.

4. مياه الأمطار تتغلغل بسرعة الى الأعماق، وذلك لأن قدرة تماسك جزيئات الماء مع الرمال قليلة. نتيجة لذلك نباتات الشاطئ ذات جذور عميقة والنباتات العشبية تنهي دورة حياتها بسرعة، تخرج أوراق زنبقة الساحل بعد الري في فصل الامطار (الخريف والشتاء) وتخزن الماء والغذاء في البصلة الموجودة في عمق أكثر من 20 سم، تجف الأوراق في فصل الصيف نبات كهذا يدعى جيئوفيت גיאופיט ( جيئو - أرض، فيت- نبات)

مميزات زنبقة الساحل:

1. لزنبقة الساحل أوراق سميكة وكثيرة، مكسوة بطبقة شمعية تحميها من الجفاف.

2. عند بداية فصل الصيف تجف الأوراق. وعند نهاية فصل الصيف يخرج من البصلة ساق الأزهار الذي يحمل عدة أزهار (نورة) .

3. تتفتح الأزهار عند الغروب وذلك لأنها تلقح بواسطة حشرات ليلية، كما وأن شدة الرياح تقل ويقل الرذاذ الذي يؤثر سلبياً على الأزهار. في نهاية الصيف يقل الازدحام على الملقحات كما وأن البذور تكون ناضجة قبيل سقوط الأمطار.

4. البذور صغيرة محاطة بنسيج اسفنجي خفيف وغلاف أسود- تنتشر البذور بواسطة الرياح.

شروط الحياة في الشاطيء الرملي אזור חולות חוף הים

בחולות חוף הים תנאי המחיה קשים עבור בעלי החיים. הטמפרטורה הגבוהה של החול בשעות היום, ניידות החולות והעדר מקורות מים בשל חלחול, מונעים מרוב בעלי החיים להתקיים באזור.

מרבית בעלי החיים החיים בחולות מוצאם מדברי. מבנה גופם ואורח חייהם מותאמים לסביבה קשה זו. מקובל להגדיר קבוצה זו כ"אוהבי חול" (פסמופיליים). אוהבי החול הגיעו מאזורים מדבריים של מערב הנגב ומרכזו, התפשטו במישור החוף עד לאזור הירקון, וחלק קטן מהם אף מצפון לו. מניפת הסחף של הירקון והביצות שהיו מסביבו מנעו מחלק מבעלי החיים הללו להתפשט לאזורי החולות שמצפון לירקון.

בעלי החיים המיוחדים לאזורי החולות הדרומיים הם צב היבשה המדברי; הנחשים - העכן קטן ונחש החולות; החומטים - חמט רפואי ונחושית החולות; השממיות - ישימונית מצויה וישימונית רביבים; הלטאה שנונית החולות, חרדון החולות והכח האפור. יונקים ממוצא מדברי החיים בחולות החוף הם: גרביל החוף, גרביל החולות וגרביל דרומי, ירבוע מצוי, קפוד החולות ומריון החולות, שהוא יונק אנדמי בארצנו.

ההתאמה של בעלי חיים אלו לאזורי החולות מתבטאת בדרך כלל במבנה הגפיים שלהם ובאופן התנועה בחול. הגדלת שטח המגע עם החול על ידי שעירות, אופיינית לקבוצת המכרסמים. תנועה לוליינית המאפשרת זרימה עם החול מצויה אצל העכן הקטן, ושינון הרגליים אצל הלטאות מאפשר התמודדות עם החום ועם הקושי לנוע בחול.

الأزرق עדעד כחול

https://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=723

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עדעד כחול

מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ציפורנאים
משפחה:	עפריתיים
סוג:	עדעד
מין:	עדעד כחול
שם מדעי
Limonium sinuatum ‏מילר

עַדְעָד כָּחֹל (שם מדעי: Limonium sinuatum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת העפריתיים, המוכר בשם הפופולרי "אלמוות", כצמח בר והן כצמחי נוי שנוצרו בריבוי תרבותי ממנו.

עיקר הפריחה בחודשים מרץ-יוני. עלי הכותרת לבנים ואילו עלי הגביע כחולים. הפרחים סדורים בתפרחות מטיפוס שיבולת או מכבד. הם פרחים "נכונים" מטיפוס 5, כלומר בעלי 5 עלי כותרת, 5 עלי גביע, 5 אבקנים ו־5 עלי שחלה.

בשל תכונותיו העדעד הכחול נחשב לפרח תרבותי נוח לגידול. מגדלי הפרחים הצליחו ליצור ממנו פרחים עם מגוון רחב של צבעים לעלי גביע. עקב נוחיות גידולו, שימושיו ואופן ריבוי, הוא מומלץ לבעלי הגינות הפרטיות.

תוכן עניינים

ההתאמה לבית הגידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גידולו הטבעי של המין הוא שפת הים ולעיתים מדבריות ומלחות. ניתן למצוא אותו, בצורתו התרבותית, ברחבי ישראל. ההתאמה לבית הגידול ניתנת לאבחנה בעובדות הבאות:

צמח הבר גדל בשפת הים במדרונות הפונים מזרחה, על מנת להיפגע כמה שפחות מהרוחות הבאות מהים, הכוללות רסיסי מלח, הפוגעים בגידול צמחים.

העלים והגבעולים נושאים בלוטות, שדרכן מפרש הצמח עודפי מלח שקלט מן הקרקע המלוחה או מרוח הים הנושאת רסס של מלח.

בגבעול הצמח אין עלים או שהם נושרים לאחר תקופה קצרה ולכן גם ההתאיידות של המים ממנו היא נמוכה. הפטוטרות חובקות בבסיסו את הגבעול ועם נשירת העלים בקיץ נשארים רק הנדנים לאורך הגבעול וההתאיידות מהצמח פוחתת לרמה המינימלית.

לצמח יש עלים רק בבסיסו, עלים בשרניים שצורתם כשושנים. מיקומם קרוב לפני הקרקע גורם לכך שהם ייפגעו פחות מהרוחות הנושבות לעומת העלים היוצאים מהגבעול כמקובל בצמחים אחרים.

השטח החיצוני של העלים בבסיס הצמח ושל הגבעול עטוף בקשקשים סידניים, העושים את פני הצמח עמיד בפני רסיסי מי הים המגיעים מהרוחות הנושבות מהים.

ריבוי

سعيدة الرمال גומא הקרקפת

הדפסה

Cyperus capitatus

שם מדעי

גומאיים
Cyperaceae

משפחה

חסר עלי כותרת

מס' עלי כותרת

סרגלי

צורת העלה

תמים

שפת העלה

חוף הים

בית גידול

עגול

צורת הגבעול

עשבוני רב-שנתי

צורת חיים

חוף הים התיכון, שרון, שפלה,

תפוצה בארץ

הצג מפת תפוצה

עונת הפריחה

צילום: © דרור מלמד חולות תל אביב, 17-4-09

תמונות נוספות:

מראה כללי

הצמח בנוף

קרקפת מקרוב

עלי הלואי ארוכים מאוד

מידע נוסף

גומא הקרקפת הוא עשב רב-שנתי, גובהו עד 40 ס"מ. הוא גדל בצברים צפופים וסבוכים. הגבעול גלילי. העלים והחפים אשונים, מרזביים-מעוגלים בחתך-רוחב, קשתיים בחתך-אורך.
גומא הקרקפת פורח בין פברואר ליוני. השיבוליות חומות–ארגמניות, ערוכות בקרקפת צפופה, שהאבקנים והצלקות בולטים מתוכה. השיבולית פחוסה, מרווחת מעט. הקרקפת דחוקה בחיקם של 2–3 עלי-מעטפת ארוכים ובלתי-שוים.
גומא הקרקפת גדל בחולות מיוצבים במישור החוף לכל אורכו, ועד צפון הנגב יגיע. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.

גומא הוא סוג ענק, הכולל 300 מיני צמחים (יש גורסים 600 או אף 700), הנפוצים על פני כל יבשות העולם, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. בבסיס הצמח יוצאים עלים שהטרף שלהם סרגלי, והנדן הוא צינור סגור. לצמח גבעול (שאינו נחשב לקנה, כי אינו חלול, וכך נבדיל בין גומאיים לבין דגניים, הדומים להם, אך הגבעול שלהם חלול), ובראש הגבעול נישאת תפרחת בודדת בדמות סוכך או קרקפת. הגבעול אינו מתפצל, חסר-עלים, והוא לרוב מצולע, עם 3 מקצועות. התפרחת עטופה בחפים הדומים לעלים. בתפרחת שיבולים אחדות, כל שיבולת מורכבת משיבוליות פחוסות, ובכל שיבולית פרחים רבים. מוצי השיבולית ערוכים רעופים בשני טורים נגדיים. הפרח קטן, חסר עטיף, אינו צבעוני. בכל פרח 3 אבקנים (לפעמים 2 או 1) ארוכים ומדלדלים כרגיל במואבקי-רוח, ועמוד עלי עם 2 או 3 צלקות, מסתלסלות לרוב. הפרי אגוזית חד-זרעית. רוב מיני הגומא קשורים לבתי-גידול לחים, והם צמחי מים עשבוניים עם קני-שורש מעובים או פקעות. קנה השורש משמש את הצמח גם לרביה וגטטיבית. במינים אחדים משמשים לאדם קנה-השורש או הפקעת כמקור לפחמימות למאכל או לחומרי מרפא. מינים אחרים מטפחים בגינות כצמחי נוי. הידועים ביותר מבין מיני הגומא הם גומא הפפירוס, ששימש מקור לנייר של הקדמונים, וגומא הפקעים, הנחשב לעתים כעשב הרע המזיק ביותר בעולם. בישראל גדלים בר 22 מינים שונים של גומא, מהם רבים נדירים ושרויים בסכנת הכחדה, כי הסובב של מים מתוקים נמצא בכל העולם, ובמיוחד בארץ, בסכנת צמצום בגלל ייבוש וניקוז, דלדול מקורות המים, שימוש-יתר וזיהום.
במשפחת הגומאיים נכללים 3,000 מינים ב-85 סוגים, בארץ 8 סוגים.

כתב מייק לבנה

[1] הפנה למקור המתאים ברשימת המקורות (סעיף 11)

مرفق بعض الصفحات من الرابط السابق

مرفق روابط تتعلق بالجولة التعليمية

https://books.google.co.il/books?id=6hmPPyi-8D4C&pg=PA19&lpg=PA19&dq=%D7%97%D7%95%D7%A3+%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99+%D7%90%D7%9B%D7%96%D7%99%D7%91&source=bl&ots=xnMS-Erp_m&sig=oXoikXNEEDXyP_t7lKijhuGGphQ&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwjT04j1tYfeAhUTfMAKHaplAOE4HhDoATAIegQIAhAB#v=onepage&q=%D7%97%D7%95%D7%A3%20%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%20%D7%90%D7%9B%D7%96%D7%99%D7%91&f=false

مرفق بعض الصفحات من الرابط السابق

************************

مرفق مثال -
الجولة التعليمية הסיור האקולוגי

https://yth.rgl.org.il/yth.rgl.org.il/originals/1456731248%D7%94%D7%A6%D7%92%D7%AA%20%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%20%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93.pdf

الجولة التعيمية - نباتات الشاطيء الصخري

חוף סלעי

wikipedia.org/wiki/חוף_סלעי

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוף סלעי בפורטוגל.

פאונה בבריכת סלע בקליפורניה.

חוף סלעי הוא חוף ים המורכב כמעט כולו מסלעים בגדלים שונים ועליהם הגלים מתנפצים, לעיתים לגובה רב. בסמוך לחופים אלה ישנם לעיתים גם צוקים, רכסי הרים וגבעות ואפילו חופים חוליים. לפעמים קו החוף מכוסה במקום בסלעים גדולים בסלעים קטנים יותר, חלוקי נחל, חצץ ואפילו מבוץ וחול, המגיעים מהים.

חופים שונים מצויים סמוך לערים ומבנים שונים, אך הם אינם חופי רחצה פופולרים בדרך כלל, בגלל הגלים הגבוהים, קשיותם והתנאים הקשים בהם. בחופים אלה קווי הגאות והשפל גבוהים וקיצוניים בהרבה מאשר באזורים אחרים. כתוצאה מכך אין בהם הרבה בעלי חיים.

חופים כאלה יכולים לאחר שחיקה מרובה מאוד של אור שמש, מים מלוחים, רסס ורוחות להתפרק בהדרגה ולהפוך לחוליים.

פאונה בחוף הסלעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי החיים שכן חיים בחופי סלע מרוכזים בעיקר בבריכות סלע המתמלאות בגאות ושורדות את היובש של השמש. בבריכות כאלה ישנו מגוון של יצורים קטנים, בעיקר חסרי חוליות כמו שושנות ים, צלחיות, צדפות, כיטונים ותמנוניים והרבה קווצי עור כמו כוכבי ים, נחשוני ים וקיפודי ים. באזור מצויים גם סרטנאים שונים ביניהם שטצדאים, סרטנים קצרי בטן, לובסטרים וסרטנים דומים. לעיתים מזדמן אליהם גם דג קטן כמו קברנון, קרנון או צמידון והוא מתקיים על שאר היצורים. בכמה חופים ישנם אצות, בעיקר אצות כמו אצות חומיות וקלפ הנאחזים בעזרת שורשיהם בסלעים.

סביב חופים אלה ישנם מעט מינים המבקרים בהם. באזורים הארקטיים והאנטארקאטיים ישנם מושבות של אריות ים ושל פינגוויניים על הקרקע או של עופות ימיים המנצלים את הסלעים לקינון ובאיי גלאפגוס גם איגואנות ים. שחפיים, ארנריות וחופיות מפוספסות מחפשות בין הסלעים יצורים למאכל ושלצדפיים שוברים את הקונכיות של יצורי החוף. בחופי אמריקה מגיעים לחופים כאלה דובי גריזלי המחפשים אחר צדפות.

אלו אזורי מחיה רגישים מאוד לפגיעה כמו זיהום ימי שנגרם משפיכת מכליות נפט. עם זאת הם פחות רגישים להצפות ולעליית גובה פני הים ביחס לחופים חוליים, בגלל הסלעים הקדמיים שלהם המשמשים כשוברים.