جولة تعليمية يوم 19 ,وجولة يوم 24 تشرين الأول ويوم الجمعة 7 تشرين الثاني 2014 - شاطيء الزيب قرب الزيب

فرقة 07.11.2014

****************

من هنا فرقة 24.10.2014

עדעד כחול

********************

من هنا جولة 19 تشرين الأول 2014

בן טיון ابن طيون

 الازرق עדעד כחול

  חבצלת החוף زنبقة الشاطيء

  חבצלת החוף زنبقة الشاطيء

 חבצלת החוף زنبقة الشاطيء

 מתנן שעיר

 البلان

 نبات نجيل الرمال

 الشاطيء الصخري ثم الرملي

 انحناء الضبع

 درجة الحرارة داخل الرمل على عمق 10 سم 

 درجة حرارة الهواء في الظل

עכנאי שרוע : הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן-שיח שרוע (ולעיתים זקוף, בניגוד לשמו) המסתעף מבסיסו. שכיח בהמוניו, פרחיו הם בין התורמים העיקריים לצבע כחול בנוף הארץ. גובהו 30-80 ס"מ. כל אברי הצמח מכוסים בצפיפות בזיפים דלילים וארוכים או בשערות. העלים צרים וארוכים, מסורגים, תמימים, שפתם חלקה. בסיסי הגבעוליםמעוצים.

עכנאי שרוע פורח במשך כל האביב והקיץ, ממרס עד אוגוסט. התפרחת חד בדית, הפרחים יושבים בצד אחד של הגבעול, המתעקל כשבלול או כזנב עקרב. הפרח דו מיני, גדול (אורכו 15-25 מ"מ), עלי הכותרת מאוחים לצינור או לשופר א-סימטרי מעט, המזכיר פה פעור של נחש (מכאן השם: עכן הוא נחש). 5 האבקנים ועמוד העלי בולטים מתוך לוע הפרח ומעצימים את הרושם של פי נחש, האבקנים הכפופים מדמים שיניים מעוקלות, והעלי השסוע נראה כלשון של נחש. צבע הכותרת ורוד בצעירותה, והוא הופך לכחול סגול לאחר יום. שינוי צבע הכותרת מתרחש במהלך היום והוא קשור לגיל הפרח ויתכן גם שלמצב האבקתו. לאורך הכותרת מודגשים עורקים כהים. מדי יום נפתח פרח חדש מעל קודמו, ותוך כדי כך מתיישר ציר התפרחת. עלי הגביע זקופים, מספרם 5 , הם גדלים ומתרחבים עם הבשלת הפרי ואינם נושרים מהגבעול. הפרי אגוזית. מספר האגוזיות בין 1–4, והן חבויות בגביע.

עכנאי שרוע צומח בבתות-ספר, בבתות ימתיכוניות, בערוצים במדבר, בחולות עצורים במישור החוף ובשדות עשבוניים בכל הארץ. האוכלוסיה של חוף הים התיכון נחשבת לאקוטיפ מיוחד, שרוע ועמיד לרסס. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.

בסוג עכנאי 40 מינים, רובם ימתיכוניים, בארץ 5, מהם 4 ימתיכוניים ואחד מדברי. כן מגדלים מינים אחדים כצמחי-נוי.

יבלית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד פסיגיים
סדרה:	דגנאים
משפחה:	דגניים
סוג:	יבלית
מין:	יבלית מצויה
שם מדעי
Cynodon dactylon

יבלית או יבלית מצויה (שם מדעי: Cynodon dactylon) הינה עשב בר רב שנתי בן למשפחת הדגניים.

ליבלית קני שורש מסועפים, המעמיקים עד מטר ויותר באדמה. קני שורש אלה זוחלים ומתפשטים וממפרקיהם יוצאים שורשים כלפי מטה וניצנים כלפי מעלה. מאלה מתפתחים עלים צרים, קצרים ושטוחים ותפרחות מאוצבעות. היבלית מעדיפה אקלים חם ובחורף כל חלקיה העל-קרקעיים נצרבים מהקור ומתייבשים. היבלית מתרבה הן על ידי זרעים והן על ידי קני שורש, המתפשטים מתחת לפני הקרקע ועל כן נחשבת ל"עשב שוטה". צמח זה הוא בעל יכולת שרידה גבוהה והדברתו קשה ביותר.

היבלית מתפתחת בארץ בכל סוגי הקרקעות, באדמות כבדות וכן בקרקעות לס. מאחר שהיבלית גדלה גם בקרקע חולית, שורשיה מייצבים אותה ומאפשרים קליטת צמחים נוספים בעקבותיה.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• לשורש היבלית טעם מתקתק המזכיר שומר פשוט. בעתות רעב השתמשו בקמח שנטחן מהשורש לאפיית לחם.
• היבלית משמשת כמזון לסוסים, כבשים עזים ובקר.
• לעתים היבלית נאכלת על ידי כלבים וחתולים כדי לגרום להקאה. הסברה היא שהיבלית משמשת אותם לניקוי הקיבה, בייחוד בעת הרעלה ובעיות עיכול.
• שימוש כצמח מרפא לבעיות הקשורות לשלפוחית השתן ולכליות.

היבלית במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבלית מוזכרת במשנה כצמח שהפיקו ממנו דבק לצורך הדבקת כדי יין: "יבלית שטופלין בה את הפיטסין" (כלים ג', ו'). ייתכן כי היבלית המצויה היא צמח אחר, מאחר שלא ידוע על הפקת דבק מהיבלית המצויה. היבלית המשנאית מזוהה (לפי אפרים הראובני) עם עירית גדולה, שמשורשיה מפיקים תרופה ליבלות קשות וייתכן כי כונתה יבלית. כמו כן ידוע שמפיקים משורשי העירית דבק.

זַהַרַת אל-אֵפַאֵ'ה	שם ערבי
זיפניים Boraginaceae	משפחה
מאוחה	מס' עלי כותרת
פשוט	צורת העלה
תמים	שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה)	בית גידול
עגול	צורת הגבעול
שיח ובן-שיח	צורת חיים
גולן, גליל, עמקים, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן,	תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12	עונת הפריחה
דווח לנו
מידע נוסף עכנאי שרוע הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן-שיח שרוע (ולעיתים זקוף, בניגוד לשמו) המסתעף מבסיסו. שכיח בהמוניו, פרחיו הם בין התורמים העיקריים לצבע כחול בנוף הארץ. גובהו 30-80 ס"מ. כל אברי הצמח מכוסים בצפיפות בזיפים דלילים וארוכים או בשערות. העלים צרים וארוכים, מסורגים, תמימים, שפתם חלקה. בסיסי הגבעוליםמעוצים. עכנאי שרוע פורח במשך כל האביב והקיץ, ממרס עד אוגוסט. התפרחת חד בדית, הפרחים יושבים בצד אחד של הגבעול, המתעקל כשבלול או כזנב עקרב. הפרח דו מיני, גדול (אורכו 15-25 מ"מ), עלי הכותרת מאוחים לצינור או לשופר א-סימטרי מעט, המזכיר פה פעור של נחש (מכאן השם: עכן הוא נחש). 5 האבקנים ועמוד העלי בולטים מתוך לוע הפרח ומעצימים את הרושם של פי נחש, האבקנים הכפופים מדמים שיניים מעוקלות, והעלי השסוע נראה כלשון של נחש. צבע הכותרת ורוד בצעירותה, והוא הופך לכחול סגול לאחר יום. שינוי צבע הכותרת מתרחש במהלך היום והוא קשור לגיל הפרח ויתכן גם שלמצב האבקתו. לאורך הכותרת מודגשים עורקים כהים. מדי יום נפתח פרח חדש מעל קודמו, ותוך כדי כך מתיישר ציר התפרחת. עלי הגביע זקופים, מספרם 5 , הם גדלים ומתרחבים עם הבשלת הפרי ואינם נושרים מהגבעול. הפרי אגוזית. מספר האגוזיות בין 1–4, והן חבויות בגביע. עכנאי שרוע צומח בבתות-ספר, בבתות ימתיכוניות, בערוצים במדבר, בחולות עצורים במישור החוף ובשדות עשבוניים בכל הארץ. האוכלוסיה של חוף הים התיכון נחשבת לאקוטיפ מיוחד, שרוע ועמיד לרסס. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון. בסוג עכנאי 40 מינים, רובם ימתיכוניים, בארץ 5, מהם 4 ימתיכוניים ואחד מדברי. כן מגדלים מינים אחדים כצמחי-נוי.

*************************

עדעד כחול
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ציפורנאים
משפחה:	ע‏פריתי‏ים
סוג:	עדעד
מין:	עדעד כחול
שם מדעי
Limonium sinuatum

עַ‏דְעָד כָּ‏חֹל‏ (שם מדעי: Limonium sinuatum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת העפריתיים, המוכר בשם הפופולרי "אלמוות", כצמח בר והן כצמחי נוי שנוצרו בריבוי תרבותי ממנו.

עיקר הפריחה בחודשים מרץ-יוני. עלי הכותרת הינם לבנים ואילו עלי הגביע כחולים. הפרחים סדורים בתפרחות מטיפוס שיבולת או מכבד. הם פרחים "נכונים" מטיפוס 5, כלומר בעלי 5 עלי כותרת, 5 עלי גביע, 5 אבקנים ו־5 עלי שחלה.

בשל תכונותיו העדעד הכחול נחשב לפרח תרבותי נוח לגידול. מגדלי הפרחים הצליחו ליצור ממנו פרחים עם מגוון רחב של צבעים לעלי גביע. עקב נוחיות גידולו, שימושיו ואופן ריבוי, הוא מומלץ לבעלי הגינות הפרטיות.

תוכן עניינים

  [הסתרה] 

• 1 ההתאמה לבית הגידול
• 2 ריבוי תרבותי
• 3 ראו גם
• 4 לקריאה נוספת
• 5 קישורים חיצוניים

ההתאמה לבית הגידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית גידולו הטבעי של המין הוא שפת הים ולעתים מדבריות ומלחות. ניתן למצוא אותו, בצורתו התרבותית, ברחבי ישראל. ההתאמה לבית הגידול ניתנת לאבחנה בעובדות הבאות:

• צמח הבר גדל בשפת הים במדרונות הפונים מזרחה, על מנת להיפגע כמה שפחות מהרוחות הבאות מהים, הכוללות רסיסי מלח, הפוגעים בגידול צמחים.

• העלים והגבעולים נושאים בלוטות, שדרכן מפרש הצמח עודפי מלח שקלט מן הקרקע המלוחה או מרוח הים הנושאת רסס של מלח.

• בגבעול הצמח אין עלים או שהם נושרים לאחר תקופה קצרה ולכן גם ההתאיידות של המים ממנו היא נמוכה. הפטוטרות חובקות בבסיסו את הגבעול ועם נשירת העלים בקיץ נשארים רק הנדנים לאורך הגבעול וההתאיידות מהצמח פוחתת לרמה המינימלית.

• לצמח יש עלים רק בבסיסו, עלים בשרניים שצורתם כשושנים. מיקומם קרוב לפני הקרקע גורם לכך שהם ייפגעו פחות מהרוחות הנושבות לעומת העלים היוצאים מהגבעול כמוקבל בצמחים אחרים.

• השטח החיצוני של העלים בבסיס הצמח ושל הגבעול עטוף בקשקשים סידניים, העושים את פני הצמח עמיד בפני רסיסי מי 
• הים המגיעים מהרוחות הנושבות מהים.
• ***************

انحناء الضبع עכנאי שרוע 

زنبقة الساحل חבצלת החוף

תקצירחבצלת החוף צומחת בחגורת הרסס של חופי הים התיכון. הזרעים  של החבצלת יכולים לצוף במי ים עומדים ומתערבלים במשך 50 ו- 19 ימים בהתאמה, ולשמור על כושר הנביטה שלהם לאחר שנשטפו במי ברז.  טמפרטורת הנביטה היא 0C  10-30, מה שמתאים לתקופת הגשמים בישראל. אור מעכב את נביטת הזרעים הזרעים. עיכוב הנביטה הנגרם ע''י אור תלוי בעצמת ההארה. תקופה ארוכה של הארה אינה משפיעה על קצב הנביטה, אם הזרעים מועברים לחשכה. מדידות של חדירת אור דרך שכבות חול בעוביים  שונים הראו שהזרעים יכולים לנבוט רק כאשר הם מכוסים בשכבת חול מספקת.  בחינת הנביטה בתנאי מלח שונים הראו שפוטנציאל אוסמוטי של atm 19 (של Nacl או של מי ים מהולים) היא הגבול העליון לנביטה. קצב הנביטה נמצא ביחס הפוך לפוטנציאל האוסמוטי של התמיסה. זרעים מצמחים שצמחו בבית גידול שאינו מלוח נובטים בטווח מליחות צר יותר.

הקדמהחבצלת החוף נפוצה בחופי אגן הים התיכון, באזורים הפיטוגיאוגרפיים של האזור האירנו- טורני. היא מופיעה גם בחופי האוקינוס האטלנטי , באזור האירו-סיבירי.

   בישראל, חבצלת החוף היא צמח חוף ים טיפוסי. היא גדלה הן בחוף הגבוה והן בחוף הנמוך. אוכלוסיות גדולות מופיעות בשפכי ואדיות ונחלים, ובמקומות מסוימים כמו דיונות קיסריה ופלמחים  הצמחים חודרים עד לעומק של מספר ק''מ אל תוך היבשה.

   תכונות אופיניות של בית הגידול של הצמח: רסס מלוח מהים, מי תהום מלוחים, קרקעות קלות בעלות כושר נשיאת מים קטנה ותכולה נמוכה של חרסיות ומינרלים. בישראל  האקלים של בית הגידול של חבצלת החוף הוא מזג אויר ים תיכוני אופייני  עם לחות יחסית גבוהה.

   מטרת המאמר: לבחון  את האספקטים האקולוגיים של נביטת זרעי חבצלת החוף. תשומת לב ניתנה בעיקר לשאלת משך הציפה של הזרעים במי-ים , כיצד הציפה משפיעה על חיוניות הזרעים, וכיצד הנביטה שלהם מושפעת ממליחות , אור וטמפרטורה.

חומרים ושיטות

זרעים נאספו בחוף . הם אוכסנו בשקיות נייר בטמפרטורת החדר.

   נביטה  נבדקה בצלחות פטרי שהכילו שתי שכבות של נייר סינון שהוספגו ב- 4 מ''ל מים מזוקקים או בתמיסה נבדקת. התנדפות נמנעה ע''י כיסוי הצלחות בפוליאתילן. בכל טיפול  נבדקו – 20 זרעים בכל צלחת. כל ניסוי נעשה מספר פעמים.  נביטה הוגדרה כזמן שבו פרץ השורשון את קליפת הזרע.

תוצאות 

משך הציפה:כושר הציפה של זרעי החבצלת פחת עם הזמן ; הזרעים קלטו מים ושקעו. היו הבדלים בין השפעת מים שקטים ומים מעורבלים. בכל הריכוזים הזרעים במים מעורבלים שקעו מוקדם יותר. בתחילת הניסויים קצב השקיעה היה פונקציה של מהירות הערבול של התמיסה. הערבול הגביר את חדירת המים לזרעים , שנגרם ע''י מגע הדוק בין המים והמיקרופילה, דרכה חדרו רוב המים אל הזרע המכוסה קוטיקולה.

   הערבול יכול לגרום גם לשבירת כיסוי הזרע, מה שיגרום לחשיפה של שטח גדול יותר דרכו יכולה להתבצע חדירת מים.

נביטה אחרי השרייה במי-ים

כבר לאחר 4 ימי השרייה יש ירידה באחוז הנביטה. לאחר 10 ימים האפקט מאד בולט. על כל פנים , זרעים מושרים שנשטפו במים טריים נבטו היטב אפילו לאחר 27 ימים ימי השרייה במי ים. השרייה למשך 60 יום גרמה נזק בלתי הפיך לכל הזרעים.

אפקט הגיל

72%  נביטה הושגו כאשר הזרעים נזרעו יום אחד לאחר איסופם  .  94% ו 92%- הושגו בזרעים בני חודש ושנה לאחר האיסוף  ,בהתאמה,  כלומר כושר הנביטה נשאר גבוה למשך שנה לפחות.

אפקט הטמפרטורה

נביטה התרחשה בטווח טמפרטוררות 0C 10-30. מקסימום נביטה הובחנה בין0C 30- 15. בטווח זה הטמפרטורות הגבוהות הגדילו את מהירות הנביטה. טמפרטורות תת- אופטימליות (0C5-10) ועל – אופטימליות (0C30-35 ) לא גרמו נזק לזרעים במשך 31 ימים. היה נזק בלתי הפיך מסוים בזרעים שהוחזקו ב-0C 40 , שבגללו חלק מהזרעים לא נבט.

אפקט האור

1. אור מתמשך מעכב נביטה בצורה דרסטית בטווח הטמפרטורות שנבדק.  פרקי הארה  קצרים (10-15 דקות כל 48 שעות) אינם בעלי השפעה כלשהי.
2.  העיכוב גדל עם הגדלת עוצמת ההארה. 
3.  הקרנה במשך 28 ימים אינו גורם לתרדמה משנית , והנביטה לאחר העברת הזרעים לחושך היא כמו בזרעים שלא נחשפו לאור.
4.  הארות שניתנו לפרקי זמן שונים אינן משפיעות על כושר הנביטה וקצב הנביטה, כאשר הזרעים מועברים לחושך אחרי טיפולי ההארה. ההבדל היחיד שנראה היה תקופת השהיה קצרה יותר בהתאם לתפיחה שהתחילה כבר בזמן ההארה
5. חשכה במשך ארבעת הימים הראשונים אינה משפרת את הנביטה באור. חשכה במשך 6-9 ימים, שבהם חלק מהזרעים נבטו כבר, אינה מאפשרת נביטה לזרעים שלא השלימו את נביטתם בחושך. מכאן נראה שהאור הוא בעל אפקט מעכב של השלב האחרון בתהליך הנביטה.
6.  בתנאי הניסוי (עוצמת אור של 1800 לוקס), שכבה של 1.3 ס''מ של חול מאפשרת מעבר של 8-10 לוקס בלבד, ואז הנביטה זהה לזו שבחושך.
7. אחוז הזרעים הנובטים שהמיקרופילה שלהם כוסתה בחול דומה לזה שהיה כמו בקרת החושך. כאשר המיקרופילה נחשפה לאור (שאר חלקי הזרע כוסו בחול), הנביטה עוכבה רק בחלקה זה מעיד שכיסוי הזרע אינו אטום לחלוטין, למרות צבעו השחור, ושהמיקרופילה היא המקום העיקרי, אך לא היחיד, שדרכו חודר האור.
8. קליטת האור ע''י החול אינה תואמת בדיוק לחוקי Beer. קיימת סטייה ניכרת בהתאם לגודל וצורת גרגרי החול. עוצמת האור באמצע היום יכולה להגיע ל- 80,000 לוקס בחוף הים. בתנאים אלו שכבת חול של 5 ס''מ בולעת את רוב האור, אך חשכה מוחלטת מושגת רק בשכבות בעובי של 10 ס''מ.

אפקט מליחות

התוצאות מעידות שנביטה אפשרית רק עד ריכוז של NaCl 450mM   . שאחוז נביטה גבוה (יותר מ- 85%) מתקבל בריכוז של עד mM 200    . בריכוזים גבוהים יותר יש ירידה הדרגתית  באחוז הנביטה.

העברת הזרעים מתמיסת NaCl למים מזוקקים (אחרי 41 ימים) הגבירה את אחוז הנביטה, אך היתה רק החלמה חלקית כאשר ריכוז המלח NaCl היה mM450-500 .

במי ים שנמהלו ל- ¾ מריכוז מי הים הרגיל  התרחשה נביטה. אחוז הנביטה שהתקבל במקרה זה היה דומה לאחוז הנביטה  שהתקבל בתמיסת NaCl בעלת אותו פוטנציאל אוסמוטי.

השוואה של נביטת זרעים שנאספו מצמחים מבתי גידול מלוחים ובלתי מלוחים מראה שזרעים מבית גידול שאינו מלוח נובטים בטווח ריכוזי מלח צרים יותר. אחוז הנביטה של זרעים מבתי גידול שאינם מלוחים והונבטו בריכוזי מלח נמוכים הוא נמוך יותר מאשר של זרעים מחוף הים .

דיון

1.  פיזור זרעים: כבר בעבר הובחן שהים – באמצעות הגלים והזרמים משמש  אמצעי לפיזור זרעים של מספר מיני צמחים. זרעי חבצלת החוףיכולים לעבור ע''י גלי הים וזרמיו מספר קילומטרים .  העברת הזרעים ע''י הגלים , יחד עם כושר הנביטה הגבוה שלהם, לאחר שהם נשטפים במי גשם טריים, מסבירים את התפוצה הגבוהה של מין זה בחופי הים התיכון. יש לציין שגם רוחות והצפות מעורבות בהפצת זרעי ח. החוף. 
2. טמפרטורה: הזרעים מבשילים במהלך אוקטובר ונובמבר כיוון שלצורך הנביטה אין צורך בתקופה שלאחר ההבשלה ואין חומרים מעכבי, נביטה,  רובם ינבטו במשך העונה הגשומה כשיש פיזור נביטה בין אוקטובר ומרץ. טמפרטורה ממוצעת בחוף בתקופה זו היא 13-21 0C והמקסימום אינו מעל 0C25 והמינימום אינו פחות מ- 0C8. נראה, לכן שהזרעים מאד מותאמים לתנאים הטרמיים של בית גידולם. נראה שבטבע הטמפרטורה אינה גורם המגביל את נביטתם. למרות שהנביטה מדוכאת ע''י טמפרטורת המינימום של החוף, הזרעים אינם נפגמים, והם ינבטו בהצלחה אחרי שהטמפרטורה תעלה.
3. פוטוריאקציה: זרעי ח. החוף הם בעלי תגובה שלילית לאור. לכן הם לא ינבטו על פני הקרקע, אלא אם הם כוסו בחול. חשיפה של זרעים תפוחים לאור מונעת את נביטתם מבלי להשפיע על כושר הנביטה שלהם. כאשר, לאחר החשיפה לאור, מכסים את הזרעים, הם ינבטו היטב. היתרון האקולוגי של תגובה שלילית לאור היא כנראה, שנביטה על או קרוב לפני הקרקע בחוף החולי, יחשוף את הזרעים והנבטים לסכנה של סחיפת חול וחוסר מים (מה שיגרום להתייבשותם על השכבה העליונה). לכן, אם הנביטה לא הייתה מעוכבת ע''י  אור, הסיכויים להתבססות הנבטים היו קטנים. הרבה זרעים אחרים מבתי גידול חוליים דווחו אף הם כבעלי תגובות נביטה שלילית לאור.
   זרעים הנובטים  כאשר הם נזרעים בעומק מסוים דורשים כמויות גדולות של חומרי תשמורת, ולכן צריכים להיות גדולים יחסית. בקר (1972) מצא שזרעי צמחי חוף בקליפורניה גדולים מאלה של בתי גידול אחרים. זרעי חוף הים הם בעלי תכונות כאלה. יש לציין, שסף הרגישות לאור הוא נמוך יחסית בזרעי חבצלת החוף והפחתה של הקרינה מעלה את אחוז הנביטה. באמצע היום בתנאי שדה, חשכה מושגת רק בעומק של מעל 10 ס''מ. באמצעות הרגישות לאור הזרע יכול לבחור עומק שבו הוא מוגן מהתייבשות והמרחק עד להצצה של הנבט אינו גדול מידי.
4. מליחות:  הניסויים מוכיחים שזרעי חבצלת החוף אינם נובטים במי ים או בתמיסת מלח בעלת ערכים אוסמוטיים דומים.
   בחבצלת החוף, אשר מותאמת לתפוצה ע''י הים, נביטה אחרי הצפה תתבטא בסיכוי נמוך של הישרדות והתבססות. לכן, זרעים מסוגלים לנבוט רק כאשר המליחות אינה עולה מעל ¾ מזו של ריכוז מי הים .
    הכושר של זרעים לנבוט היטב בתמיסות בעלות ריכוז מלח נמוך הינו בעל ערך אדפטיבי בבתי גידול בעלי מים מלוחים. זה נכון גם בהתייחס לנביטה הטובה שלהם כשהם מועברים למים בלתי מלוחים, אחרי ששהו זמן מה בתמיסה במלח ריכוז מלח גבוה, כיון שזה יקרה בטבע כאשר הזרעים נשטפים במי הגשם.
    נראה שהיכולת לנבוט בבתי גידול מלוחים מושפעת מתנאי הסביבה שבהם גדל צמח האם. זרעם שנאספו מסביבה מלוחה היו יותר עמידים למליחות גבוהה מאלה של צמחים שגדלו בסביבה של מים מתוקים..
   לסיכום, תכונות הנביטה של זרעי חבצלת החוף המתיחסים לכושר הציפה שלהם במי ים ולתגובתם לטמפרטורה, אור ומליחות ומליחות הנם בעלי ערך אדפטיבי גבוה בתנאים בהם הים הוא המפיץ העיקרי וחגורת הרסס היא אזור הנביטה.

נא לפתוח את הקישורית למאמר הקשור חבצלת החוף:

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Biology/Tacharot/page25.htm

שלח זרעיך על פני המים......" بعثر بذورك على وجه المياه...."

גיא קוזניק, בי"ס אורה מודיעים,  רמת גן.   מקום הצילום: חוף הים בתל ברוך

הזרעים של חבצלת החוף הצומחת לאורך חופי הים התיכון, עטופים בשכבת שעם שחורה וקלילה המקנה להם יכולת ציפה על פני המים, מגינה עליהם מפני שחיקת החול, ומאפשרת הפצה דרך הים ובאמצעות רוחות.  הצבע השחור קולט את אנרגית השמש ומסייע בתהליך הנביטה. העברת הזרעים על ידי הגלים, יחד עם כושר הנביטה הגבוה שלהם לאחר שטיפתם על ידי מי הגשם, מסבירים את תפוצתו הגבוהה של מין זה בחופי הים התיכון. بذور زنبقة  الشاطئ التي تنبت على شواطئ البحر المتوسط، ملفوفين بطبقة فلين سوداء وخفيفة التي تمنحهم قدرة الطوف على المياه، تحميهم من جرش الرمال، وتمكن إنتشار عن طريق البحر وبواسطة الرياح. اللون الأسود يلقط طاقة الشمس ويساعد على الإستنبات.بعثرة البذور بواسطة الأمواج والقدره العالية على الإستنبات (بعد تغسّلهم بالشتاء)، يفسر ألإنتشار الكبير لهذا النوع على شواطئ البحر المتوسط.